אל תשלח ידך אל הנערה
ואל תעש לה מאומה
בלילה ההוא בו היו בך עשרים ושתיים גברים
אני לא הייתי שם


הראיתם אתם  את אחותי אפרת
אין כמוה באנשים
נפלאת לי  אפרת אחת מאהבת המון מתהולל
ואילו הייתה לי אפרת חייה הייתי עפה באמצע השוק
באמצע היום
לפנים בטרם הייתי שרה ומנגנת לא היו הרבה אנשים
יכולים לדבוק בי
ואפרת לי באין אני לי
לא אני לעצמי
אפרת נחמת אלוהים בעוניי

חי נפשי וחי ה' צבאות לא הייתה כמוה

ובלילה ההוא הנורא
לא הייתי שם
אל תאמר הלילה ההוא על שואת הכלל
(את סבא וסבתא שלי שרפו בבית הכנסת.
שקרי הזכרון. אחדות התודעה שמעמידה פנים).

את תאמר
על שישה מיליון הרוגים כמשמעות סמנטית
אמור קומי צאי אחותי כלה
התנערי מעפר קומי
טליתא קומי
ילדה קומי

בואי אלי הביתה
לקחתי חדר ריק לשני שותפים
הכיסא הריק
שאת לא שם
ואני מדברת אל עצמי

זה הגיהינום שבזולת
לדבר כך שעות אל עצמי
לאמור:
אין איש רואה
אין איש שומע