תחילת אוקטובר 2004


נוסעות לצפון. בתוך מכונית של אחת הבנות. אנחנו חמש.
אני יושבת מאחורה, באמצע, ואת לימיני.
הצטרפתי לנסיעה הזו רק בגללך.
את כבר יודעת שאני לסבית. איזה כיף.
אני מרגישה את הסוף בינינו.
הימים האחרונים היו לי כל כך עצובים  ורק חשבתי על הריחוק שאני
צריכה ממך.
בכל זאת, אני צריכה עוד קצת ממך. רק עוד קצת.
אני לא חוזרת אחורה, אלא כואבת את הגילוי החדש אודותייך.
מעכלת.
אבל רק עוד קצת...

באמצע הנסיעה, אני יוזמת מעשה שלא מאפיין את החברות שלנו.
בידי הימנית, אני לוקחת את ידך השמאלית, וממזגת אותן יחד.
לא הדוק מדי, לא רופף מדי.
ככה. בלי התחייבויות.
זה עבר בשלום.
יש לך פלאפון .
בהלה, ניתוק הידיים המחוברות, ומענה לפלאפון.
אמא שלך.
באסה.
דיברת, דיברת, דיברת...
סיימת לדבר. החזרת את הפלאפון לתיק.
ולקחת מהר את היד שלי, והחזרת אותנו למצב הקודם.

את כזו מקסימה לפעמים...