על הספה במרפסת
ממש מול הים
ספת עור שחורה
מלאת רחמים
בשנאה שלך אליי
בשנאה שלי אלייך
מולידות עשן שמעוור פנים

אני עושה לך צמה
מקנאה ביופייך
את עושה לי עיניים
אני שמה כיסוי
לא תלכדי
אותי גם הפעם
את כלוב מברזל
אני שפן בניסוי

עברה דקה
עוד לא סיימת לעשן
ואני כבר הדלקתי סיגריה שלישית
המאפרה מלאה
את מנסה למהר
כמה שאת תמיד קנאית

אמך נכנסת עם פרצוף מעוקם
"זה רעל קשה" תמיד היא אומרת
את רבה איתה בהצגה מול הים
ואני מביטה ולאט מאפרת

על הספה במרפסת
ממש מול הים
שתמיד תמיד
קראת לו שלך
את מכבה סיגריה
בססגוניות מתרברבת
ואני מכבה לי אותך.