אלה גולדשטיין / סתיו, אבא |
היכן היא העת
ששברה לבי לרסיסים?
ולפתע קל לי לשתוק איתך
עם רגל אחת ביציאה.
לא זוכרת את פניו
אולי היה זה הסתיו
שהטיח גוונים אפורים
על קמטיו המדממים?
ולא ידעתי נשמתי
מגשם, משרב
אולי היה זה הסתיו
שהותירני משתוקקת אליו?
בחרש הליל, כבר מתקרר בחוץ,
והרהורים בך הוזים את שנתי
ולחישות רמות נזעקות בי -
לא עוד. לא עוד. לא עוד.
וכשרוחות סערו
והזמן בתוקף סרב לנוע
לא ידעתי נשמתי מגשם, משרב
כן, לבטח היה זה הסתיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|