הנסיכה שוב חגגה יום הולדת. בשבילה זה היה היום המאושר בשנה.
כל החברים והחברות שלה הגיעו למסיבה. הם לא ציפו להפתעות, זה
כבר כמה שנים שכל שנה הנסיכה חוגגת את יום הולדתה ה-16. כמו
בכל שנה כולם התפלאו איך היא נראית יפה וזוהרת בשמלה הוורודה
עם חולצת הבטן והמלמלה. כמו בכל שנה הם אכלו גלידה חלומית
ורקדו לצלילי מוזיקת MTV עכשווית. הנסיכה הייתה מודעת ושמחה על
כל קרן יופי שזרחה ממנה. היא הדחיקה לחלוטין את העובדה שהמחיר
שדרשו האלכימאים כדי לעזור לה להשיג את המראה הנוצץ הזה היה
משמעותית גבוה יותר מבשנה שעברה. היא ידעה שהיא צריכה לעבוד
קשה יותר כדי להראות תמימה וזוהרת אבל בשבילה כל מאמץ היה
כדאי.

אחרי המסיבה היא סידרה את הבובות הרכות שהיא קבלה במתנה ליד
הכרית, כיסתה אותן בשמיכה וחייכה אליהן חיוך מלאכי. את הנרות
הריחנים היא השאירה בנייר הצלופן המרשרש על המדף של ארון העץ
הצבעוני. היא תלתה את הפוסטר של כוכב הקולנוע הכוסון בדיוק מול
המראה הגדולה, צחצחה שיניים עם משחה ורודה וריחנית והלכה לישון
עם חיוך רחב על הפנים.

לכל החברות שלה זה נראה מצחיק אבל הן הרגישו טוב עם השגרה
הזאת. כולם חשבו שהיא מתוקה, קצת שרוטה, אבל חמודה. הבנים לא
הפסיקו לחלום עליה בלילות והבנות התרפקו בעזרתה על ילדותם
האבודה. רק לשנטל, החברה הקרובה, הייתה הרגשה לא טובה. היא באה
למסיבה כמו כולם אבל היא הרגישה יותר ויותר מרוחקת. למעשה,
כשהיא חשבה על זה קצת עם עצמה, היא הרגישה עצובה. היא הרגישה
שהיא מאבדת לאט לאט את חברתה הטובה ביותר.

לקח לה שעתיים על כוס שוקולטה גרנדה בבית הקפה האופנתי שבמרכז
העיר כדי להפסיק לנוע סחור סחור, לאסוף מספיק אומץ ולדבר על זה
דוגרי עם הנסיכה.
"למה את עושה את זה?" היא שאלה לבסוף, "למה את נשארת תקועה
בגיל 16? את לא רוצה מתישהו להתבגר?"
שנטל הסתכלה עליה במבט אמפטי. "תגידי בכנות, לא נמאס לך קצת
מהקטע הזה? לא בא לך לגדול קצת ולעשות משהו שונה? ככה סתם כדי
לראות מה יש מעבר לאופק?"
הנסיכה חייכה אליה את חיוך הפעמונים הכובש שלה.
"טוב לי ככה" היא צחקה בקול ילדותי.
"אבל לי לא טוב" אמרה שנטל אחרי רגע ארוך של שתיקה. "אני מאבדת
אותך. יש לנו פחות ופחות נושאים משותפים. את פשוט לא מנסה
להגיע לעולם שלי"
"אבל אני לא יכולה" אמרה הנסיכה בקול פגוע.
"אבל, למה?" שאלה שנטל, מנסה לחדור לליבה דרך הסדק הצר.
"כי עדיין לא מצאתי את הנסיך שלי" אמרה הנסיכה עם שתי דמעות
קטנות בקצה העיניים.
"איך אמצא את הנסיך האביר אם לא אהיה יפה ומושלמת? הוא הרי
לעולם לא ייקח אותי אם אהיה צינית ובלויה"
"אני בלויה?" נעלבה שנטל. "לא התכוונתי" המשיכה הנסיכה בבכי,
"אבל את מבינה למה אני מתכוונת"
שנטל שתתה עוד שתי לגימות מהקפה. היא לא ידעה אם היא צריכה
להרגיש נעלבת, שמחה על גילוי הלב, עצובה או מחבקת. בסוף היא
נתנה לנסיכה נשיקה על המצח ואמרה לה: "בואי, נלך מחר למכשפה
הסגולה, נשתה אצלה קפה שחור, נראה לה את היד וניראה מה יש לה,
כפרה, להגיד עלייך"

המכשפה הזקנה קיבלה את פני הנסיכה בחום. היא הקשיבה לכל
הסיפור, הניחה עליה שבעה קריסטלים שונים, אחד בכל צ'אקרה,
מלמלה מנטרות במשך רבע שעה לפחות, הדליקה מקל קטורת מסריח,
ישבה בשקט עוד איזה חמש דקות ואז לפתע פרצה בצחוק אדיר.
"נסיך אמיתי לא צריך רק זוג עיניים מצועפות. הוא לא צריך בובת
ברבי עם רגלים חלקות. נסיך אמיץ צריך מישהי שהיא יותר מאחת
שתתלה בו זוג עיניים מעריצות כל פעם שהוא מביט לכיוון שלה.
נסיך אמיתי צריך בת זוג מפרה ומאפשרת. הוא מחפש מישהי שתיתן לו
לפעמים עצה נבונה, מישהי שתראה בכל בעיה עוד כמה צדדים, בעיקר
את אלה שהגברים תמיד מפספסים. הוא צריך מישהי שתהיה מוכנה לצאת
אתו למסעות קשים אבל שתהיה גם בת לוויה מושלמת לערבי החברה
ולנשפי הריקודים. הוא צריך אישה שתאתגר אותו, מישהי שהוא יכול
להראות דרכה את הטוב שבו לעצמו ולאחרים.
בקיצור נסיכה, הנסיך שלך מסתובב בעולם ומחכה שתבחרי בו. הוא
טוב לב ובעל אורך רוח. הוא מחכה לך בסבלנות שתתבגרי קצת.

בשנה שלאחר מכן הנסיכה שוב חגגה יום הולדת. הפעם היא כבר לא
הייתה בת 16. לי היא לא הסכימה לגלות מאז בת כמה היא באמת.
אולי בעצם, כי בקושי יצא לי לדבר אתה במסיבה. ראיתי אותה יוצאת
באמצע הנשף עם מישהו לכיוון המרפסת. הרגשתי צביטה קטנה בלב,
היא לא בחרה אותי.