הסיפור עדיין בראש שלי. כן, זה מהדברים שלא יעלמו מהר. זה
מהדברים שלא יעלמו גם לאט, פשוט ישארו לנצח.
הקולות האלה עדיין בראש שלי, גם העיניים המפחידות האלה, כל כך
שונאות, כל כך לא מרחמות, רעות. אבל העיניים האלה, חרוטות עמוק
בפנים, בצורה שאף אחד לעולם לא יוכל להבין, כמה שאהבה ראשונה
יכולה לפגוע.

באתי אליך בלילה, לא היינו הרבה זמן ביחד, רק כמה ימים, אבל
אתה הבטחת לי שתמיד תגן עלי, זוכר? הבטחת שתאהב אותי לנצח,
ובחיים לא תפגע בי. כמה מהר אתה שוכח הבטחות... באתי אליך,
תמימה, אוהבת, חיפשתי אהבה, האמנתי בך, האמנתי בנו. חשבתי
שהכול אפשרי... חשבתי שאתה אוהב אותי יותר מהכול. אמרת שאתה
אוהב אותי יותר מהכול! אפשר לרמות ילדות בקלות, בעיקר כשהן כל
כך תמימות ואוהבות, ואתה עשית את זה, אתה רימית אותי.

אהבתי אותך. וביקשתי ממך לא. ביקשתי, התחננתי, בכיתי.
איך יכולת להסתכל לי בעיניים. אני זוכרת איך המשכת, אמרתי לך
שאני לא רוצה. ונתת לי סטירה. אני זוכרת כמה זה כאב, אולי יותר
באגו.
כמה השפלת אותי! אמרת שאם אני אגיד משהו תהרוג אותי. אני
זוכרת.
לפני זה אם היית אומר לי, לא הייתי מאמינה שאתה יכול להיות כל
כך רע, אבל באותו רגע, העיניים החמות והנעימות שלך, אלה שאפשר
לטבוע בהן, היו מלאות שנאה, היו כל כך קרות. והחיוך שלך, החיוך
לא היה יפה פתאום, הוא היה כל כך קר, כל כך מלגלג.
איך יכולת לעשות את זה לילדה קטנה? רק ילדה קטנה...
אני זוכרת איך צחקת עלי תמיד שאני עדיין ילדה שמאוהבת באגדות,
שאני עדיין קטנה ונאיבית, אמרת שזה מה שמשך אותך אלי.
אבל פשוט חיפשת עוד מישהי לרמות.
הייתי תמימה, נאיבית, הייתי רק ילדה קטנה, ילדה שהבטחת לשמור
עליה, ולא אומר לא, וכן אומר כן. ואני צעקתי לך לא. אני
התחננתי.

מוזר לי לחשוב, אולי גם מגעיל אותי לחשוב, שהיית הנשיקה
הראשונה שלי, נשיקה שחשבתי שנוצרה מאהבה, נשיקה שחשבתי שאומרת
הכול.
אתה ידעת. ידעת כמה אני שומרת על עצמי בדרך כלל, כמה אני לא
סומכת על אנשים. איך יכולת לפגוע בי ככה? איך יכולת לקחת ממני
את התמימות. והעיניים הקרות האלה, השונאות, מאיפה הן באו?
כמה שאהבה ראשונה יכולה לפגוע.

(11.7.05)