אני, שהמילים שלי היו נשברות על מצוקי השפתיים,
מעלות בי קצף.
רכות ידן המנחמת של מורותיי, ליטפה אל תוך ראשי,
שגם משה רבנו היה כבד לשון עד מאוד;
שלא יכלו לומר ממממגמגם,
ואף על פי ולמרות הכבדות,
עם שלם הלך בעקבותיו בנעשה ונשמע.
וברוח הזמן היותר חדש
יהודה והצל שלו ידעו, שלמען איכות הסביבה,
יש לדבר בשירה.
הוריי, בהתלחששויות הליליות,
ייעדו לי פה המפיק מרגליות,
ואילו אני, הצנוע, לחשתי לכרית;
שכל שרוצה הוא אחד המפיק מילים שלמות.