אבא לא הסכים לקנות לי מכונית למבורגיני דיאבלו. אמא דווקא כן
רצתה, אבל אבא לא הסכים לי, אמר שאני מפונק. "למה שנקנה, הא?"
אמר לאמא. "למה שנקנה לו? הוא רק עושה פיפס ואת כבר קופצת
לדום".
אבא אומר שילדים שקונים להם בקלות למבורגיני דיאבלו גדלים
להיות אח"כ פושטקים שגונבים מקיוסקים. אז במקום למבורגיני הוא
קנה לי חזיר מכוער עם שפם וחור שטוח בתחת. עכשיו אני אגדל
להיות בסדר, עכשיו אני כבר לא יהיה פושטק.
כל בוקר אני צריך לאכול חמין, אפילו שאני שונא. חמין עם שעועית
זה שקל וחמין לבד זה חצי שקל, ואם אני אחרי זה מפליץ אז אני לא
מקבל כלום. את המטבעות אני מכניס לחזיר, וכשיהיה לי מספיק כסף
ללמבורגיני אז אבא יקנה לי. החזיר דווקא נחמד, האף שלו קר
כשנוגעים בו והוא מחייך כשדוחפים לו את השקל בתחת. המצאתי לו
גם שם, אני קורא לו היטלר, על שם איש אחד שפעם שרף אנשים ואבא
לא הצליח לקלף לו את המדבקה. היטלר הוא דווקא רגוע, בלי אורות
וקפיצים ובטריות שנוזלות לו בפנים. רק צריך לשמור עליו שלא
ישרוף יהודים. "היטלר תיזהר!" אני אומר לו כשאני קולט אותו
מחמם את הכיריים. אני מת עליו כשהוא מחייך, רק בשבילו אני אוכל
את החמין כל בוקר, בשביל שאני אוכל לדחוף לו את השקל בתחת
ולראות איך החיוך שלו לא משתנה חצי. "אני אוהב אותך היטלר" אני
אומר לו אחרי זה. "פייר, אני אוהב אותך יותר מסטאלין ולנין".
אתמול אבא בא והתחיל לנער את היטלר הפוך ובפראות. הוא דחף לו
אצבעות בתחת בכדי לראות כמה כסף יש בו. "אני מרגיש שהוא מלא
מבפנים, אתה יודע מה זה אומר יואבי? שמחר נקנה לך מכונית צעצוע
כמו המכונית האמיתית שרצית". "כן אבא, יופי, צעצוע, רק תוציא
את האצבעות מהתחת של היטלר. זה עושה לו להרגיש רע".
אבא החזיר את היטלר למקום והלך לקרוא לאמא. הוא חזר אחרי דקה
כשביד אחת הוא גורר את אמא וביד השניה הוא מחזיק פטיש. "את
רואה שצדקתי", הוא אמר לאמא, "ככה הוא ידע להעריך דברים נכון
יואבי?" "בטח שאני יודע" אמרתי, "בטח, אבל למה פטיש?" "זה
בשבילך", אמר אבא ושם לי את הפטיש ביד. "רק תיזהר". "בטח שאני
אזהר", אמרתי, ובאמת נזהרתי אבל אחרי כמה דקות לאבא נמאס והוא
אמר "נו, תשבור כבר את החזיר". "מה?" שאלתי, "את היטלר?". "כן,
כן את היטלר", אמר אבא. "נו, תשבור אותו. מגיע לך הלמבורגיני,
עבדת מספיק קשה בשבילה".
היטלר חייך אלי חיוך עצוב של חזיר נאצי מחרסינה שמבין שזה הסוף
שלו. שתמות הלמבורגיני, שאני אתן בראש לחבר? "לא רוצה
למבורגיני". החזרתי לאבא את הפטיש: "מספיק לי היטלר". "אתה לא
מבין", אמר אבא, "זה באמת בסדר, זה חינוכי, בוא אני אשבור אותו
בשבילך". אבא כבר הרים את הפטיש באוויר, ואני ידעתי שהכול עלי,
אם אני לא אעשה כלום היטלר ימות. "אבא", תפסתי לו ברגל, "מה
יואבי?" אמר אבא, כשהיד עם הפטיש עוד באוויר. "אני רוצה עוד
שקל, בבקשה", התחננתי. "תן לי עוד שקל לדחוף לו, מחר, אחרי
החמין. ואז לשבור, מחר, אני מבטיח". "עוד שקל?" שאל אבא ושם את
הפטיש על השולחן, "מה אני רוטשילד?". "אבא בבקשה", אמרתי לו,
"פיתחת אצלי מודעות!". "כן, מודעות עלק" אמר אבא, "אני כבר
קראתי את הסיפור של אתגר קרת ולא תצליח לעבוד עלי! אני יודע מה
קורה בסוף, אתה רוצה לברוח עם החזיר לשדות, אה?" "בבקשה אבא",
אמרתי לו, "עשה את עצמך כאילו שעדיין לא קראת". אבא הסכים ועזב
את החדר.
בלילה חיכיתי שאבא יפסיק לשחק לי בתחתונים וילך לישון. ואז
קמתי בשקט-בשקט והתגנבתי ביחד עם היטלר מהמרפסת. הלכנו המון
זמן ביחד בחושך עד שהגענו לבונקר בגרמניה. "חזירים מתים על
בונקרים", אמרתי להיטלר כששמתי אותו בפנים, "במיוחד על בונקרים
בגרמניה. יהיה לך טוב כאן". חיכיתי לתשובה אבל היטלר לא אמר
כלום, וכשנגעתי לו באף בתור שלום רק תקע בי מבט עצוב. הוא ידע
שהרייך שהוא בנה עומד להתפרק.