מכבית אלדד / חמדה שלא הייתה כמוה |
שאני כזאת:
רזה ונרגנת.
בתוכי בור
שחור
של חסר
Hard loving woman like me
פשוט כל כך
כל כך
רעבה
לאהבה
הניתנת, אבוי
במשורה.
קראת לי
מותק
-הזעפתי פנים
ואמרת -
הן כך
אני חש
מבפנים
מתוק לי לקרוא לך -
מזמן לא קראת לי
מותק
מזמן לא קראת
בכלל
הוצאת מתוכי
את האשה שאני
ואני
לא ידעתי בכלל
שאני כזאת
מכילה, מלאה
ובנשימה
רוצה להתמלא
בך.
צריכה ללכת
למלאכת החיים
הם לא יחכו לי
אבל
המילים מושכות
מתפרצות
חוזרת ושבה
מהדלת לכאן
ושובו שואלת את עצמי
מה בינך
לבין המוזה
שלי.
זאת האהבה שלי:
אהבת חינם
שאינה תלויה בדבר
עם שמחה
עם כאב
אבל
רק מילה אחת רכה
ממך
מצמיחה
ונגיעה
מחיה -
ולעת עתה
כל עוד תחפוץ בה
היא שלך.
.
ויודעת שכדי לשרוד
אני פשוט מוכרחה
לחזור ולהיות
רק אני
בשבילי. עגולה. סגורה. מלאה.
שלמה
עם עצמי
ולסגור את המקום הזה
עמוק בפנים
הפער הזה
שהוא
אתה.
עוד נגיעה
במקלדת
הלב מפרפר
טו בי אור נוט טו בי
לשלוח? לטווח. אולי לא...
ומה תאמר לכשתקרא?
עשיתי טוב?
עשית רע?
עכשיו אבוד,
מודיע לי הגולם
ההודעה
נשלחה.
כתבתי
ויום אחד
אולי
בני יקראו
בשיריי
ואולי
יאמרו - יפה
אבל אמא
האם תהיי שם
בשבילי
ולא במילים שאת
אוהבת כמו היו
ילדיך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|