איך זה שעדיין את מעוררת בי געגוע?
איך זה שעדיין את נמצאת בתוך דמי בתוך שערותיי בתוך עיניי בתוך
מחשבותיי?
איך זה שאף אחת לא מגיעה לליכלוך ציפורנייך?
אינני רוצה בך יותר כאישה, אני רוצה בך כחברה, כאחות, אך את זה
את לא מבינה.
את עדיין בליבי יושבת לך שם בחדר השמאלי מנגנת בכינור
געגועיי.
עברה כמעט שנה ומצאת לך כבר אהבה ואני, אני גלמוד מבחירה,
בחירתו של הגורל כמובן.
היית ידידת נפשי, חדרת עמוק כל כך לליבי, אני לא מבין איך זה
לא מובן שאני יכול לרצות בך כידידה, כאחות.
ואיך מר ג'ים מוריסון אומר בשיר שלו "I will never be untrue"
מתוך "Without a saftey net". אם תוותרי עליי את מוותרת על
החבר הכי טוב שתוכלי להשיג, חבל.

כאן תמו שידוריי להערב...
ממליץ בחום לשמוע את השיר הנ"ל