לילה עם המון לחות, חם ודביק, אבל אין בזה שום דבר סקסי.
אתמול הלכתי להזדיין, כי אני יכולה ולא חייבת כלום לאף אחד
ובכל זאת קראתי בשמך והעדפתי לבכות עלייך.
איך אפשר לעשות כזו בחירה?
לרצות, להצטרך, לאהוב אבל לבחור להיות רחוק.
ה"חופש" שלך שווה לך יותר ממני? שווה לאבד אותנו בגלל זה?
"לא מוצאת בי כח לוותר
ולעזוב אותך
אין לי מנוחה"
קשה לך אני מקווה.
רחוק וקרוב כל-כך, בלי יכולת לגעת. אותי זה כל-כך מתסכל איך
אותך זה לא?
(או שכן? או שלא יודעת.)
אני מקיאה את המילים וכותבת בלי חשק, אבל חייבת. זה גדול עליי.

"אתה אדיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך
וכלום לא קרה שאתה לא בסביבה
כן הכל די רגיל בלעדיך
הייתי בכיף מחבקת אותך
מחכה לך בין הסדינים
אני שונאת אנשים, אנשים חלשים
שבמקום לדבר הם זזים"
רוצה לבד איתך.
רוצה לישון איתך ושתעשה לי קיצי. אני אעשה בחזרה.
"אתה יקר לי איך אסיים
הדף נגמר והכתב מתעקם
אוהבת אותך עוזבת אותך
והבוקר מאיר".

הלכתי. אתה יודע מתי אשוב.

ותודה לנורית גלרון, לדפנה ארמוני ומזי כהן שיודעות אהבה
יותר טוב מכל אחד אחר
קטעי הציטוט מתוך השירים: