לא ארד אל סוד אהבתך המתנכרת
כי כוזבת היא ודבר אין בה.
אני עטרתי לך עטרת אהבה
במור, בבשמים ובצלילי חליל
ואתה, את טרף ערגתך
ניפצת כלבה גועשת
בהיות התום לכחש,
ויפי הבריאה - אפר רמיה.
אני נושאת עיניי אל יד נעלמת
שבקסם הדרה תוליך אותי
אל יום חדש -
צלול ועז בצבעיו,
יום, שאותו ינחיל לי אלוהי,
בהיותו אמת מתעצמת.
10/07/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.