איך אתה יודע מה עובר עלי?
איך את יכולה לשפוט אותי מסיפורים על...
באיזה קלות מקטלגים אנו את הזולת
בלי התחשבות באמת הפרטית של כל אחד.
מתי פעם אחרונה הייתי בהקשבה מלאה?
מי נתן ליבו להפנים פיסת חייך במרוץ הקיום הקיים?
לשקט הפנימי מייחלים כולם
אך להקשבה לשני שכחנו מזמן.
לספר את סיפוריי נעשה מעניין יותר מלהכיר אותך,
וזאת אני, שמרבה להצהיר:
אם אני מדברת, אומרת את מה שידוע לי כבר,
אך אם שותקת ומקשיבה,
אולי אלמד משהו חדש...
אך שלרגע מגיעה את ה"חוכמה" לתת לך מנסה
מי ביקש בכלל עיצה?
הרי לרוב רק רוצים הקשבה...
אולי מילת עידוד, הבנה
פופולארי לחשוב שקל לדבר עם אדם זר,
אבל את כמו חלק ממני!
באמת להכיר אותך רוצה!
אתה שייך לעולמי!
להבין אותך יותר אני עשויה!
ובכל מקרה, מה ההבדל ביני ובינך?
זה יהיה הרבה לצפות
שלא ישבצו לפי הסטנדרטים שמכירים כבר?
זה יהיה חוצפה לבקש
שתקשיבו לפרשנות אישית של הפרט?
בכל מקרה: כך אנהג.
ולך אומר מראש: תודה.

9.7.2005