זה ייראה לכם אולי מוזר לקרוא סיפור על אלוהים כשהמספר הוא כל
יודע, אבל קטונתי מלכתוב על אלוהים בגוף ראשון.
כשאלוהים ברא את העולם הוא היה לבד.
נכון, היו לו את המלאכים שלו אבל המלאכים היו כבר קבוצה מאד
מגובשת, כמובן שכשאני מדבר על מלאכים אני מתכוון גם למלאכיות.
כמו כן היו הרבה זוגות בקרב המלאכים למשל: גבריאל וונוס, שאמנם
בתקופה מאוחרת יותר היא נקראה אלה אבל היא בעצם הייתה מלאך.
גבריאל וונוס היו אולי הזוג הכי מוכר באותה תקופה. הם נפגשו
במקרה. בסיור שגרתי של גבריאל בשמים הוא עבר מעל מה שיכונה כמה
שנים טובות (או רעות) אחר כך בשם יוון וראה את ונוס. הוא ניגש
אליה ושאל "תגידי זה כאב?" ונוס הסתכלה על גבריאל, חידדה את
מבטה ובחצי חיוך שאלה "מה?" "כשנפלת מהשמים..." ומאז קשה לראות
אותם אחד בלי השנייה.
כמה שנים לאחר מכן אלוהים ריחף מעל תוהו ומעל בוהו. הוא הרגיש
בודד. כי כמו שאמרתי, למרות שאלוהים הסתדר עם המלאכים היה קשה
לו להתחבר אליהם וגם להם היה קשה לקבל אותו בתור אחד מהחבר'ה
כי הרי סוף סוף הוא אלוהים. ובכן, אלוהים רצה תעסוקה, הוא גם
רצה קצת סדר בחיים שלו, אז הוא התחיל להשתעשע לו, ברא כוכבים
והרס אותם, הזיז הרים, הדליק אורות, שפך מים, ברא בעלי-חיים,
האכיל אותם, שיחק בהם, הרג אותם... ברא חדשים במקומם... בעזרת
כל זה אלוהים ניסה למלא את החלל העמוק שבו - הבדידות.
ביום חמישי אחד בערב אלוהים ישב בחדרו שהיה יחסית קטן למה
שהיית מצפה ושמע מוזיקה שמימית ועצובה שניגנה לו להקת מלאכים.
לפתע נכנס המלאך המודיע, שהיה מלאך קטן נמוך ובלי הרבה כשרון,
שאלוהים נתן לו להיות זה שמודיע לו כל מיני הודעות שכמובן לרוב
אלוהים ידע עליהן הרבה לפני שמודיע היה בא ומודיע לו, אבל
אלוהים רצה שמודיע ירגיש בעל משמעות ושצריכים אותו. ובכן,
מודיע ניגש לאלוהים ולחש לו "סמאל ולילית פה, הם באו לבקר
אותך". את זה אלוהים באמת לא ידע - הוא פשוט לא היה מרוכז.
"תודה מודיע, תכניס אותם", אמר אלוהים והוסיף, "יום יבוא וכולם
יחכו שתבוא ותודיע להם". מודיע חייך במבוכה, לא כל כך הבין מה
אלוהים מתכוון ויצא החוצה. אלוהים הרהר בינו לבין עצמו - אני
חייב לשנות לו את השם, מודיע לא מצלצל לי טוב, אני אקרא לו...
משיח.
סמאל ולילית נכנסו. הם היו הזוג הכי מעצבן בשמים. הם השתחצנו,
הציקו, הראו את אהבתם בפומבי, והדבר שהכי הרגיז את כולם זה שהם
נראו כל כך טוב ביחד. סמאל היה מלאך מרשים ולילית, היה קשה
למלאכים להוריד את העיניים ממנה, היה לה את זוג הכנפיים הכי
יפים בתבל. הם גם היו מאד כישרוניים ובעלי יכולות שמימיות
מעולות, מה שזה לא אומר.
הם ניגשו לאלוהים מחויכים ומבושמים ואמרו לאלוהים "תקשיב, יש
לנו רעיון אדיר!" לאלוהים, שכבר היה רגיל לרעיונות ה 'אדירים'
שלהם, כמו למשל משקה שהם קראו לו משקה האלים שלאלוהים לקח 2000
שנה לגמול את המלאכים ממנו, לא היה כל כך מצב רוח. "תעזבו
אותי", אמר. "רק תקשיב", לחשה לילית, היא תמיד לחשה, היא טענה
שככה שומעים אותה יותר טוב. "נו נשמע", נאנח אלוהים שבאמת לא
היה לו כוח לשני המתלהבים האלה. "נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו",
אמר סמאל... העיניים של אלוהים הבריקו והוא חייך...

ביום למחרת אלוהים כינס את כל המלאכים תחת כיפת השמים בכוכב לא
כל כך גדול ואמר להם "אני יודע שזה ישמע מטורף אבל יש לי רעיון
ענק - אני מתכוון לברוא אדם".
המלאכים התלחששו בינם לבין עצמם והיו המומים מההכרזה של
אלוהים, ורק סמאל ולילית עמדו בצד וחייכו.
ערב קודם, אחרי ששני הנודניקים עזבו אותו, ביקש אלוהים מהלהקה
להשאיר אותו לבד. אלוהים ניגש לחלון הגדול שבחדרו והסתכל החוצה
על החושך שהיה המראה שאלוהים הכי אהב - חושך מוחלט בלי נקודה
אחת של אור. אלוהים, שמסוגל לחשוב על אינסוף מחשבות ברגע
(מתוקף היותו אלוהים), חשב באותו רגע רק על דבר אחד, בריאת
אדם; איך כדאי לברוא אותו? איך הוא יראה? מה הוא יעשה בחייו?
בכל אופן, אלוהים היה משוכנע שזהו רעיון מצוין. ככה תהיה לו,
לאלוהים, תעסוקה פעילה, יהיה לו מישהו שזקוק לו. 'אני אעשה
שיהיה לו רק טוב', החליט אלוהים בלבו.
ובכן, ביום שישי, אחרי שהודיע למלאכים את כוונתו, ברא אלוהים
את האדם והניח אותו בגן עדן שאמור לספק לו את כל צרכיו. אלוהים
לא ממש היה סגור באותו זמן על המדיניות שלו לגבי האדם, האם הוא
ידבר איתו ישירות? האם הוא יקבע כל מה שיקרה לו? כמה מרחב
פעולה הוא ייתן לו? וכד'...
אדם הסתובב לו בגן עדן והיה מאושר. אלוהים גם. הוא הסתכל על
אדם משחק עם החיות, אוכל פירות, שוחה במים, מנמנם מתחת
לעצים...
אבל מהר מאד אלוהים הרגיש נקיפות מצפון וחשב לעצמו 'אני הרגשתי
בודד ולכן בראתי את אדם אבל בעצם בראתי מישהו שגם הוא בודד
ולבד', ולכן עוד באותו היום ברא אלוהים את חוה. זאת הייתה
ההחלטה הכי מוצלחת שאלוהים קיבל.
אדם וחוה התאהבו מיד ללא תנאים כמו שאלוהים קיווה, כי מי כמו
אלוהים יודע שכדי שאהבה תהיה אמיתית היא צריכה לבוא ללא
התערבות או כפיה.
לא פעם אלוהים חשב לעצמו שאם היה מעליו אל שהוא היה יכול לבקש
ממנו בקשות הוא היה מבקש מישהי לאהוב ושתאהב אותו חזרה, אבל
אלוהים הבין שבעצם אם מישהי תאהב אותו רק בגלל שאיזה אל שמע
לבקשה שלו זאת לא תהיה אהבת אמת.
אדם וחוה היו מאושרים. הם שיחקו בגן עדן משחקים שסמאל ולילית
לימדו אותם, הם הסתכלו על שקיעות וזריחות, הם ספרו כוכבים
בשמים, הם רכבו על סוסים. בקיצור, הם נהנו ועשו חיים.
אלוהים, כמו שקורה לנו לפעמים כשאנחנו מתלהבים מאד ממשהו
בהתחלה, איבד עניין די מהר מכל העסק, ובנוסף, איכשהו היה לו
קצת קשה לראות ככה את אדם וחוה מאושרים ביחד. אז הוא מצא  איזה
תירוץ וסילק אותם מגן העדן שלו.

אלוהים, שאינסוף שנים היה גלמוד, נכנס לדיכאון רציני. הוא
הסתגר בחדרו, כשבחוץ מנגנת לו המקהלה, הסתכל החוצה לחושך
ולראשונה בקיומו הנצחי התחיל לבכות.
לא עניין אותו בכלל מה קורה בעולם הקטן שברא. בני האדם החלו
להתרבות ולעשות מה שבראש שלהם, או מה שלילית וסמאל המליצו להם
לעשות, והמצב שם למטה נהיה קטסטרופלי. גבריאל, שעם הזמן נהיה
בין המלאכים הבכירים, ניסה עוד להציל את המצב אבל כלום לא עזר,
זה כבר היה מאוחר. וכך, העולם שאלוהים ברא ושכח נהפך לעולם
מושחת.
ונוס ניגשה לגבריאל שהיה כבר על סף ייאוש ואמרה לו "אתה חייב
לנסות לדבר איתו". אבל אלוהים שמודיע, שתמיד מדייק ומודיע בזמן
(לפחות ככה טוענים), כבר הודיע לו מה קורה בעולם, כבר קיבל
החלטה להחריב את העולם שברא ע"י מבול ענקי שיוריד. "אין לי כוח
להתעסק בשטויות האלה עכשיו וזה הפתרון שלי", אמר אלוהים
למודיע. הוא קבע תאריך שבו המבול יתחיל וחזר להסתגר בחדר.
כשגבריאל שמע על זה הוא ידע שזה מסוג ההחלטות שאלוהים יכול
להתחרט עליהן אח"כ, החלטות שמקבלים בלי לחשוב מתוך כעס או רגש
אחר ואח"כ כשמתחרטים זה מאוחר ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.
ולכן גבריאל חיפש בכל העולם איש צדיק אחד, מתוך מחשבה להציל
אותו מהמבול כדי שאם אלוהים יתחרט אז יהיה אדם לשחזר ממנו את
העולם. אחרי חיפושים ממושכים שלו של ונוס ושל מיכאלה (שרבים
טועים וקוראים לה מיכאל), נמצא נח. נח היה אדם לא כל כך מקובל
חברתית, הוא היה קצת משעמם, וחוץ מאשתו לא היו לו חברים.
גבריאל התגלה לנח, סיפר לו על המבול ואמר לו לבנות תיבה.
הרעיון של להביא גם בע"ח זוגות זוגות היה של נח. גבריאל חשב
שזה באמת רעיון טוב והסכים. המבול התחיל לרדת.
בינתיים, אלוהים, שהזניח את עצמו וכבר גידל זקן עצום, מצא כמה
ארגזים של משקה האלים שהחביא מתחת למיטה בחדר והתחיל לשתות בלי
הפסקה. המשקה עשה את שלו ואלוהים פרץ החוצה מחדרו והתחיל לצעוק
"נמאס לי!!!" ולצחוק ולבכות ולרוץ. המלאכים הסתכלו עליו בצער
ובמבוכה. שערו היה פזור וריח חריף יצא מהפה שלו. הראשון שהתעשת
היה כמובן גבריאל. הוא לקח גלימה שחורה גדולה, עטף בה את
אלוהים ולחש לו: בוא נלך להירגע. אלוהים - שהיה סמל למלאכים
לקור רוח, לסמכות ולכוח נפשי עצום - נשבר; הוא התרפק על צווארו
של גבריאל והתחיל לבכות. גבריאל לקח את אלוהים למקום שהיה חביב
מאד על אלוהים מהיום שברא אותו - לירח. הם התיישבו באיזה מכתש
וגבריאל ניסה לדובב את אלוהים שידבר, שיוציא הכל, ואלוהים אכן
דיבר ושפך את הלב. הרבה דברים קשים עברו על אלוהים במהלך קיומו
והוא התגבר על כולם, אבל עכשיו הוא במשבר שהוא לא יודע איך הוא
יצא ממנו. "נמאס לי להיות לבד, אני רוצה אהבה", התייפח אלוהים.
גבריאל הבין שלהגיד עכשיו לאלוהים שהוא חייב להתגבר על זה
ולהיות חזק כי המלאכים מסתכלים עליו והעולם זקוק לו זה לא
לעניין אז הוא שתק, ואלוהים העריך את זה מאד. אלוהים הסתכל
קדימה וראה מולו את העולם. "הרסתי הכל, אה?" שאל אלוהים. "זה
מה שרצית, לא?" ענה לו גבריאל. אלוהים הסתכל לגבריאל בעיניים
במבט חודר. "אני יודע שהשארת את הנח הזה." גבריאל נרתע אחורה
והתחיל לגמגם, אלוהים חייך. "אל תדאג, אני שמח שעשית את זה,
אני חושב שכל המבול הזה היה טעות".

"חייבים למצוא לו מישהי", אמר גבריאל לונוס ולמיכאלה, "תחשבו
על המספר הבלתי נתפס של שנים שהוא לבד".
"הוא אלוהים", אמרה ונוס, "הוא בראש הפירמידה וכשאתה בראש
הפירמידה אתה לבד!" "אני לא מקבל את זה", אמר גבריאל והזעיף
פנים. "תראה, גבריאל, אל תבין אותי לא נכון", התערבה מיכאלה,
"אלוהים דווקא די חמוד אבל הוא אלוהים, אתה מבין, אני לא הייתי
יוצאת אתו, זה יותר מדי". "ברור ברור", אמר גבריאל, "אי אפשר
להכיר לו מלאך, ובטח לא בת אדם, צריך להכיר לו מישהי מהקדמונים
כמוהו, שאולי היא לא ברמה שמימית כמו שהוא נמצא בה אבל זה לא
צריך להפריע לו כי אהבה היא מעבר למעמדות או לרמת הכנסה או
דברים כאלה".
ואכן, שלושת המלאכים החלו להסתובב ברחבי היקום על-מנת למצוא
לאלוהים אהבה. ואלוהים אמנם נכנס לתקופה של דייטים. כל כמה זמן
אחד מהשלושה היה מוצא איזו יצורה שמימית יפה וחכמה והיא
ואלוהים היו נפגשים, אלוהים היה לוקח אותה לסיבוב ביקום, לצפות
באיזה סיפור חיים, לשבת על הירח וליהנות מהנוף ועוד כהנה וכהנה
בילויים. אבל עם אף אחת מהן הסיפור לא התגלגל מעבר לשתים שלוש
פגישות, חלק בגלל שאלוהים לא היה מעוניין וחלק בגלל שהצד השני
לא היה מעוניין.
ובינתיים, בעולם הקטן שלנו, נח, אשתו והחיות שבתיבה החלו לבנות
מחדש את העולם. וככה חלפו להם דורות בעולם כאשר המלאכים שנרתמו
למשימה להחזיר לאלוהים את החיוך דאגו שהכל יתנהל כמו שצריך
בעולם ואכן כך היה, חוץ מאיזה ניסיון מגוחך של בני האדם להגיע
לשמים.
אלוהים שהיה שקוע כולו בדייטים כמעט שכח מהעולם שברא והדבר
ציער אותו מאד, אבל זה קשה, אפילו לאלוהים, גם לדאוג לכל העולם
וגם לנסות לפתח קשר רומנטי.
לכן אלוהים החליט להתמקד בקבוצה אחת מכל העולם שתתחיל מאדם אחד
שהוא יבחר וככה אלוהים יוכל לשמור על איזה קשר ומעורבות בעולם.
לאדם שאלוהים בחר שיהיה זה שממנו תתחיל אותה קבוצה קראו אברם,
אבל אלוהים, שכפי שכבר ראינו היה לו איזה קטע של לשנות שמות,
החליט לשנות את השם שלו ולקרוא לו אברהם. אברם לא כל-כך אהב את
הרעיון שאלוהים מחליף לו ככה את השם ובכל פעם שאלוהים קרא לו
אברהם הוא היה מתקן אותו ואומר "אברם, קוראים לי אברם" אבל
בסוף הוא התייאש. אלוהים היה מרוצה מהבחירה באברהם (אברם), הוא
התגלה כאחלה בחור - ממושמע אינטליגנט ומגדיל ראש. והעסק דפק
כמו שעון. אחרי אברם (אברהם) בא יצחק שהיה קצת יותר שקט מאביו
ואחריו בא יעקב (שגם את השם שלו היה לאלוהים צורך בלתי מובן
לשנות ולקרוא לו 'ישראל'). ליעקב היו שנים עשר בנים ואלוהים
הרגיש שהנה מתגבשת לו קבוצה בדיוק כמו שתכנן.
אבל אלוהים עדיין היה לבד...

אלוהים פגש אותה במקום הכי פחות צפוי. זה היה אחרי תקופה ארוכה
שלא היה לו שום דייט, שלמען האמת כבר די עייפו אותו - בגלל
הלחץ והמאמץ הזה שיש להשקיע כל פעם מחדש בפגישות הראשונות
ובגישושים בהמשך.
אלוהים ירד לשאול כדי לדבר עם השטן על המוות של רחל, אשתו של
יעקב, שהיה בניגוד גמור להוראות של אלוהים.
היא ישבה שם מחוץ למשרד של השטן על כורסא אדומה גדולה, היה לה
שער אדום לוהט ועיניים ירוקות מדהימות. אלוהים, שהיה המום כמה
רגעים מיופייה המפתיע, ניגש אליה ואמר "שלום, אני אלוהים, לא
נראה לי שנפגשנו אי פעם". היא חייכה. "אני יודעת מי אתה למרות
שבאמת אף פעם לא נפגשנו אבל שמעתי עליך מן הסתם, לי קוראים
הדס." "הדס? זה לא שם של בן?" שאל אלוהים, הדס צחקה. "אני
מצטער, אבל מה בדיוק התפקיד שלך פה בשאול?" שאל אלוהים. "אני
ממלאת מקום של השטן", אמרה הדס. אלוהים הופתע. "לא ידעתי שיש
לו ממלא מקום." הדס הרימה שתי כתפיים ואמרה "כן, בכל פעם ששטן
לא פה, כשהוא הולך לאיזו מגיפה או משהו בסגנון, אני מחליפה
אותו כאן." אלוהים שכבר שכח לגמרי למה ירד לשאול, שאל את הדס
אם אפשר להזמין אותה לסיבוב ביקום. הדס הסכימה והשניים עזבו את
השאול וככה התחיל סיפור אהבה אלוהי. הם נפגשו יום אחרי יום
במשך תקופה ארוכה. אלוהים לקח את הדס למקומות הכי יפים ביקום
שהדס לא ראתה אף פעם, הדס סיפרה לאלוהים סיפורים מדהימים על
השאול והשניים התאהבו אחד בשנייה לגמרי. הדס עברה לגור עם
אלוהים בחדר שלו, שהורחב קצת, ברקיע השביעי, והם היו מאושרים.
המלאכים שמחו מאד לקבל את אלוהים שלהם חזרה. גבריאל ונוס
ומיכאלה הפסיקו לחפש מועמדות לדייטים ואמרו לאלוהים שהדס ממש
חמודה ושהם כל-כך שמחים שהוא מצא אהבת אמת. אלוהים חייך ואמר
להם שאין להם מושג כמה הוא מעריך את כל מה שהם עשו בשבילו.
כעבור כמה שנים נזכר לפתע אלוהים בעולם שברא ובקבוצה שהיה אמור
להתמקד בה, אלוהים בירר מה קרה לאותה קבוצה וגילה שיעקב ובניו
נאלצו לרדת למצרים ועכשיו כל הצאצאים שלהם הם עבדים בארץ
מצרים.
אלוהים החליט לעשות קצת רושם על הדס, אז הוא ירד למצרים ובעזרת
איזה בחור מגמגם שמאד מצא חן בעיני אלוהים הוא עשה שם אותות
ומופתים והוציא את העם שנקרא עם ישראל (על שם יעקב) מארץ מצרים
דרך הים שאותו הוא קרע. אחרי כל זה משה, הבחור המגמגם, אמר
לאלוהים שהוא חושב שאלוהים צריך לתת להם כמה חוקים והוראות איך
לחיות נכון. "למה?" שאל אלוהים ומשה אמר שבני אדם מתתתתפקדים
יותר טוב כשאומרים להם מה לעשות ומה לא לעשות. אלוהים כתב למשה
כמה חוקים והוראות שנראה לו שיעשו טוב לעם ישראל בעולם שברא,
והוסיף ואמר למשה "אני עוד מתכוון לברוא לכם עולם הרבה הרבה
יותר טוב מזה, אני אשלח לכם מישהו שיודיע לכם כשזה יקרה".
לאחר מכן אלוהים והדס התחתנו בכיפת השמים בחתונה מפוארת עם
המון מוזמנים מהשמים ומהשאול. הייתה שם שמחה גדולה, בייחוד
כשהוציאו את משקה האלים, והחגיגה נמשכה הרבה מאד זמן.
אלוהים כבר לא היה לבד, לנצח מן הסתם...





אתם בטח רוצים לדעת איך אני, אדם פשוט כמותכם, יודע את כל זה.
ובכן, לפני מספר שנים טיילתי על החוף וראיתי בחורה מדהימה
שוכבת על החול, וניגשתי אליה. מיכאלה הסתכלה עלי מתקרב ובחצי
חיוך אמרה "אתה יודע, האמת, זה די כואב ליפול מהשמים".