ישנם אנשים שכל יומם בדידות ועצבות;
הם רעבים לפת לחם כמעט בקביעות
אך בפיהם עוד נותר טעם אהבה...
ישנם, כמולם, אנשים הסובאים וזוללים
ובזולתם, בלי הכרה, בועטים
ואף גוזלים את שארית לחמם...
אין לאחרונים, ולו קרן אחת של אור,
כי האל הועיד להם את מלכות החשיכה.
ישנם אנשים אשר עוטים את כיעור התאווה
ומתייסרים בין סדינים של אש
בהיותם עורגים כביכול לאהבה של אמת
אך קשיחות נפשם ותהומות נשמתם
נעטפים ביללת אסונות שלוחה משמיים.
ישנם, כמולם, אנשים שנושאים בתוכם
את ערגת האהבה עם מבטי עדנה ותום
ומתלטפים כקרני אור פוצעות עם שחר...
מי ייתן ויהיה העולם מלא מהם.
10/07/05 |
