השמש אליי נטתה מבעד כרכוב
שאלה אם אוכל דבר מה לכתוב בגינה,
אך איננה רוצה לגלם את דמותה
כבר כבדו השירים מהנציח אותה
ושירי מלחמה שם מוזכרת לרוב

אך שמעה על ענן מסוים בתהומות ישימון
ואולי אוכל לספר בה בשמו,
על קרני חצאית שזרחה חדשה
ולשיר על דליקת בדידותה של אשה
והס מהזכיר רק את שמה האיום
האוכל במחילה לדבר בה בשמו

אל חדרי היא פרצה מבוהלת כמעט
צעיפה היא טחבה בחריץ של עכבר
אכתוב לך השמש ואל תדאגי
לא אדברה בשמך המפואר

ואמור שידעתי נפשי אהבה
מביטה אל דלתות התבל המואר
וכולי נתמלאתי בחום שכזה
שהיה מתרומם ומצליף בתהודה
אך קרבה - היא חסרה לי יותר מהכל
ואף שחפצתי מאומה לשאול
נותרה בגופי כזעקה בודדה

ארשום זאת עלייך, דבר לא אחסיר
ואל תחששי לדבר שמך הבהיר
אסתירה אותו בקריצת לחיי
כשאלך לאורך הנשקף אל חיי

ורק עוד דבר מה להוסיף אבקש -
ואת שמי המוכר העלם ומחק,
אמור שלא פעם בקשתי להיות
ערפילית בקצה ישימון מרוחק
ולהיות חשוכה ושכוחה לעצמי
על המים להיות כה קרירה ושלווה
ואולי רק ענן שיקרב בלי חשש
אל שפתיי הטרופות - ואת שמי לו אלחש.