יושב וחושב על המילים החסרות
על מה שהייתי צריך להגיד
ועל מה שיכול היה לקרות,
על התוצאות הטובות, וגם הרעות
זה לא חשוב, העיקר שיהיו שונות,
שונות מעכשיו, שייצרו קיימות אחרת,
לא דומות להיום, רק לא מציאות חוזרת.

יושב וחושב על העלים הנידפים ברוח,
המים הזורמים בנחל,
על איש שצועד בגשם,
על ציפורים עפות, שכמהות לנוח.

הרוח מרימה את העלים, מעוררת בהם חיים,
לוקחת אותם למקומות אחרים,
אך העלים יכולים לעזוב אותה ולעצור,
ולאחר מכן, אם הם רוצים, אולי אולי,
אליה לחזור.