קצת קשה לעיכול, זו ארספואטיקה לשמה. נא לא להיבהל. נסו
להבין לעומק.

מבעד למילים הללו אני חי לנצח,
כל שורה נכתבת לעולם.
הכהן הגדול של כל בקשות השבח,
אל מולי העולם נדם.

היא שוצפת וקוצפת ממני כנחל,
אינה תלויה בדבר.
פצע נשמתי ללא סרק וכחל,
לא נולדה למחר.

ואין לכם נגדי ביקורת פגע,
לא אשמע ולו חצי אות.
כי אם תאוות עיניכם היא כרגע,
משגלי היא לפני הסרת הלוט.

ובה אוזלת בי כל חמדת אנוש:
חלום, תכלית, תהילה, גאווה.
רגעי אלוהות בהם לא אבוש,
אין אחר מלבדי בכתיבה.