הוא ישב לו לבד
תמיד בודד, בציפייה
אפילו רגל שיניחו עליו
לקשור שרוך, אולי,
אפילו כמשענת לגפיים עייפות.
הוא ישב לו לבד
תמיד בודד, בציפייה
גם אם מישהו היה מתיישב לידו
הוא היה קם במהירות
לא משהו אישי, זה הריח.
הם ישבו להם לבד
אחד על השני,
החיים הטובים, קיבוץ גלויות
עד אחרי התיכון,
עד סוף המוות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.