1)
זה הגבול. פה יש גדר חיה.
חיה זה אומר צומחת.
ומעבר אין
דבר.
2)
פעם שוטטתי פה.
פעם אני זוכרת כמו
טיול משפחתי הורים וילדים
ובאמצע אגם אפור עומד,
נדמה לי שנפלתי.
בעיניים שלו מבט מוזר
כמו יודע שהרעל כבר
3)
היא לא מדברת.
תנועות מיומנות קפוצות.
אסור לזרוק אוכל אסור
להתנגד. האהבה שלה נשמעת
כמו גרגירי חול בין השיניים.
4)
באוויר שביניהם אני
משרטטת צורות שהוטבעו
לפני שנים, נזהרת
לא לאחוז חזק
מבנים משתנים.
כבר מאוחר, ילדים
תיכנסו למכונית
5)
לאורות אין שליטה
אין אופק רק פס ארוך שחור
שוליים נפערים
כל הצמחים מטפסים
6)
אף אחד לא רואה אותי
מסביב לבית
אני זורעת דשא
בקיץ אולי ייעלמו הפסים
שחרכו צמיגי המכונית
כאן זה הקצה.
7)
אני רואה ולא נראית
אני עוברת את כל השכבות
אני זוכרת הכל, זוכרת
אתכם יחד, זוכרת לחוד
אתם שניכם כמו נוף שקופים דלילים
אל תלכו אני
מאבדת אחיזה
8)
זה רק מילוי של בד.
מי רוצה לתפור את
חוטיי.
9)
עכשיו שקט. גם האור דרך
התריסים לא מאיר אלי.
כדוריות אבק זוהר עושות
את מסלולן בזוית אנכית.
10)
עכשיו השקט חזק יותר.
צל נע איטי
כאן הייתה צמחייה עשירה,
זה היה מסלול הדם.
לעתים אנו מבצעים נגד
עצמנו. כמו עור שהושל
מוקדם מדי.
|