איתי פאר / זורמת |
את יכולה לראות אותי כל יום כל יום
למה את בוכה ולמה את יושבת
נשאר לי רק סימן בגלל שאת חותכת
ועכשיו רק עכשיו את לא נשארת
ומזמן רק לא מזמן אותי עוזבת
את שוב בונה לי מגדלים של אשליות
את מביטה בי שוב והעיניים מבריקות
מבטיחה ולא חוזרת אל עצמך
ואני שוכב ומשחק משחק אמת
בעינייך כבר אין חלום
ובליבך כבר אין מקום
ורק הזמן ממשיך לזרום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|