|
מתוך קנה של רובה
כדורי הגומי מתנפחים
כמו בלוני הליום
ומתעופפים
צבעוניים
מעל לגדר.
מתוך הרוגטקה
בידו של הילד
העומד על צלע ההר
מתעופפת ציפור
קטנה ואפורה
אפשר היה לטעות
ולחשוב שהיא
היתה פעם
מאבני הכפר
מתוך שפתי
בוקעת אותה
שירה שנותן אלוהים
למי שנגמרות
לו המילים
ביום שישי
כשדיברתי עם החיילים היורים
שהיו להם בקנה
כדורים חיים
אמר להם מפקדם
"שאף אחד לא ידבר איתה
ואם אפשר גם שאף אחד
לא יקשיב"
אבל הוא לא יכל
לאסור עליהם
לראות בעיני
את החיוכים
לראות בעיני
את השעות
והימים
שהם סופרים
עד שיחזרו
להיות סתם
אנשים.
13.7.05 |
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.