רוצה להגיד את השלום הכי קר שיש
ללכת ולהכאיב תוך כדי
וכל פעם מחדש אני היא זו שנופלת
ועכשיו כבר לא בא לי לקום.
נתתי בך בטחון הגשמתי עימך פנטזיה
ובבוקר למחרת אתה רחוק אלפי קילומטרים
יודעת שאם ראשי אזקוף מעלה בבטחון
אתה שוב תיפול שבוי
אך מדוע כשאמיתית כמו שרצית
אתה קר ולא צפוי.
לראשונה רוצה שיאהבו שלא יפגעו ולא ישחקו
לראשונה עיניך הבטיחו לי שלווה
הצלחת, אולי אף היחיד
כבשת אפילו בלי להגיד
וכולם שמקנאים לא יכולים להבין
שכשאתה מחייך לבי נמס
אך כשגבך מופנה לעברי הוא נסדק.
עייפתי ממכם, כולכם גברים,
לא פלא שבחורות מצליחות לגרות
לעולם לא תצליחו להבין אותנו
ואנחנו כנראה לא נוכל להבין אתכם
ואתה תמשיך את חייך ותזכור שהפלת את הבלתי מושגת
וזה יהיה ככלי הנחוץ לחיזוק האגו וכבישת לבבות
בעוד אני אשב בעיניים אדומות אביט דרך החלון
ואפנטז על משמע רכבך חונה בביתי.