[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יצחק-צחי מלמד
/
משורר וחתולה

מחזה בשתי מערכות


נפשות פועלות:
בנימין בן 40
חנה בת 40
שני סניטרים


מערכה 1
יום. חדר שכור. שלושה קירות מתקלפים, בקיר ממול לקהל דלת
כניסה, תאורת אור ניאון בודד. מזרון יחיד עם מצעים סתורים על
הרצפה, שידת במבוק על המדף העליון מונחים בערבוביה שלשה ספרים,
על המדף התחתון מספר בגדים מקופלים. שולחן עץ בן שלש רגליים עם
מגירה. על השולחן מונח מחשב ישן. כסא עץ ליד השולחן. על השולחן
מונח גם טלפון נייד.
על הכסא יושב בנימין, בן ארבעים,  מגולח ברישול, פסי שיער
שיבה, לבוש תחתונים בגזרת בוקסר כותב במחשב, צדודיתו לקהל.
הקהל קורא במצגת את שבנימין כותב, המצגת מוקרנת על הקיר הקדמי
לבמה.

ביום שחשבתי שהיא מתה
קרעתי.

דעתי נטרפה
ובבית חולים אושפזה

נקישה בדלת, בנימין מוחק את שתי השורות האחרונות ואומר:
יבוא

לפתח החדר נכנסת  חנה, אשה בת 40, הדורה ויפה, בשמלה ותיק

חנה עומדת בפתח מביטה  בבנימין
בנימין יושב נדהם מביט  בחנה.
משך חמש שניות עומדים מביטים זה בזו

בנימין:
חנה!

חנה:
שמרת את המזכרת שנתתי לך?

חנה נגשת פנימה, מביטה מעבר לכתפו של  בנימין, קוראת בקול את
השורה:
ביום שחשבתי שהיא מתה

באותו זמן  נגש בנימין לשידה, ומוציא מתחת לבגדים כובע פרווה
של אשה, מניח  אותו על  השולחן

חנה לבנימין:
אבל אנחנו נפרדנו, אתה עזבת אותי

חנה ממשיכה לקרוא בקול:
קרעתי

פונה לקהל:
נראה מה הוא קרע

נגשת לשידה, מחטטת במדף הבגדים, שולה חולצת כפתורים דהה
ומקופלת, מנערת אותה עד שנפתחת. בודקת. במקום הכיס חור בצורת
עגול בקוטר 10 ס"מ


חנה פונה לבנימין:
כן, אני מזהה. חולצת ה"בוס" שקניתי לך בשלושה שקלים בבאזאר של
וויצו

בנימין:
היו לנו עשרה שקלים, שקבלנו מהשותף תמורת האקווריום

חנה:
עם דג הזהב

בנימין:
את הדג, השותף לא רצה לקחת

חנה:
והנחנו אותו בדלי של הספונג'ה

בנימין:
עד שמת וצף על הגב

חנה:
ואז נתנו אותו לחתול

בנימין:
לא היה לנו חתול, רק שלכובע שלך היה מוצמד זנב חתול.

חנה:
ומה עשינו בשבעה השקלים הנותרים?

בנימין:
קנינו מנה אחת פלאפל בשוק בצלאל

חנה:
מוכרים שם עדיין, פלאפל?

בנימין:
מוכרים, אבל נגמר כבר מבצע "מלא בפיתה כפי יכולתך"

חנה:
והמשכנו לסרט בקולנוע "פריז".

בנמין:
סרט צרפתי

חנה:
"הכינו את הממחטות"

בנימין שולף ממחטה מהמגירה

בנימין:
מאיפה היה לנו כסף לקולנוע?

חנה:
אני מצאתי כסף בכיס של החולצה

בנימין (נזכר):
שגיהצת לי. ונשאר גם  לוודקה "גולד"

חנה:
איך המשך השיר שאתה כותב? תמשיך.... אל תפריע לעצמך.

מושיטה לבנימין חפיסת סגריות קאמל-לייט שמוציאה מתיקה. לעצמה
שולפת פרלמנט דקיק, מכניסה בפומית. בנימין מדליק לה מקופסת
גפרורים. חנה נשארת לעמוד

בנימין ממשיך לכתוב, על המצגת מופיע:
נחנקתי בבגדי

בנימין:
את תנקדי

בנימין קם מעל השולחן, חנה מתיישבת במקומו, בנימין נשאר לעמוד

חנה מנקדת:
נחנקתי בבגדי

בנימין מתחלף עם חנה, יושב במקומו מעשן, חנה מעליו מביטה בו.
עוברות חמש שניות:

חנה:
מה קרה? בלוק יצירתי?

בנימין קם ממקומו, מכבה את הסיגריה ושוכב במיטה על הגב.

חנה:
גם אז היית כותב ושוכב

מתישבת במזרון ליד בנימין, מוציאה מתיקה בקבוק שמפניה. הם
שותים פושטים בגדיהם, ועושים סקס לוהט.
אורות נכבים







מערכה 2

לילה. הזוג ישן במיטה מכוסה בשמיכה דקה. הטלפון  מצלצל
ברינגטון  של "הקונפורמיסט" (סגרו את קולנוע פריז), בנימין קם,
לובש תחתונים,  ונגש לטלפון בחשיכה

בנימין:
הלו! כן, מה אתם רוצים? לא, אני לא חוזר...

סוגר בטריקה את פיית הטלפון. יושב מול המחשב הדלוק עדיין. תוך
כדי הדיאלוג הבא, פותח עם העכבר את קובץ "המסמכים שלי".

חנה:
מה השעה?

בנימין (פותח עם העכבר את קובץ "חנה"):
שלש.

חנה:
מי זה היה? (מתכסה בשמיכה מעל הראש) מה אתה עושה ?

הקובץ "חנה" נפתח,
על המצגת מוקרנים  המשפטים  הבאים:
 
-'פיניטה לה קומדיה'.
-'פיניטה לה קומדיה'.
-'אהה' -'אהה' -'את הבקבוק'    -'תביא לי'    -'תחזירי'  
-'תזהר'     -'אח'                
-'נפצעת, אההוווו!'      -'אההה!'

-'קיא, זרע, דם, ואלכוהול'.

במקביל וויס אובר עם קולותיהם הצעירים בעשרים שנה של חנה
ובנימין

בנימין: פיניטה לה קומדיה
חנה (סטואית, בהשלמה): פיניטה לה קומדיה
קולות הזיון, קולות הקאה.
בנימין: את הבקבוק
חנה: תביא לי
בנימין: תחזירי
חנה: תזהר
קול נפץ בקבוק
בנימין (קריאת כאב): אח
חנה (חנוקה): נפצעת? (גומרת, אורגזמה) אהה!
בנימי ן(גומר, אורגזמה): אהה!
 


(בחזרה בזמן)
בנימין :
אני כותב.

חנה (מוציאה את הראש מתחת לשמיכה):
יש לי עבורך רעיון לרומאן, למה שלא תכתוב עלינו? רומאן עם הפי
אנד.


בנימין (משתהה שתי שניות בתשובתו):
...זה לא הולך לי.

חנה (נכנסת לדבריו, לא שמה להם לב, מתלהבת):
תכתוב את הפתיחה: הזיון האחרון שלנו אז, ותעבור לזיון שלנו
היום

בנימין (לאט  ובשקט)
או. קיי

חנה (ממשיכה להתלהב, ולא לשים לב לדבריו של בנימין):
את ההמשך תוכל לכתוב אחר כך

בנימין (בקול רם):
מתי?

חנה (מזדקפת במיטה, השמיכה נושרת מעליה וחושפת את חזה):
אז זהו? שלא יהיה המשך?

בנימין מצית סיגריה, חנה קמה מהמיטה, מתעטפת בשמיכה, ונגשת
לבנימין, מוציאה מפיו הסיגריה
חנה (נזעמת):
מי זו היתה שהתקשרה קודם? ההיא מאז?

בנימין:
אני לא  עזבתי אותך למען אף אחת אחרת

חנה:
אז למה? מה הסיבה?

בנימין נדרך על הכסא. ומתחיל להקליד במהירות, אבל על המצגת לא
מופיע את שהוא כותב בזמן שחנה מתלבשת בתנועות חדות, כשמסיימת
להתלבש מוציאה מתיקה זנב חתול, מניחה על השולחן בדפיקה, פותחת
הדלת, מסתובבת לאחור בתנועה שלמה, מביטה לשניה בבנימין,
ויוצאת. בנימין מסיים להקליד, על המצגת מופיע הטקסט הבא:


ביום שחשבתי שהיא מתה
קרעתי
דעתי נטרפה

הם אומרים: מתה - לא  מתה
אתה משתגע
אתה צריך טיפול
עם זנב של חתול

בנימין מנסה לחבר הזנב של החתולה  לכובע, נשמעות דפיקות בדלת.
בנימין מצליח לחבר, חובש את הכובע, כששני סניטרים בחלוקים
לבנים פורצים פנימה, ונעמדים משני צדדיו

סניטר א:
בוא בנימין, חוזרים למחלקה.

בנימין צועד צעד אחד קדימה
בנימין:
מיאו!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היום במה חדשה
מחר, העולם!!!


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/7/05 16:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יצחק-צחי מלמד

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה