קופסא שנשטפה לחוף

אחרי הלילה הגואה קרנה עליה שמש
אחרי הלילה הסוער השתזפה על החול הזהוב
והנה בוקר ורק הים נראה למרחקים,
והלילה היה גועש ורועש, ובכוח נשמטה אל המים,
היא זוכרת את הכאב, את שצף המים, והקולות הזועקים.
ורק אתמול הייתה הקופסא מונחת על הסיפון
רק אתמול הייתה עם שאר האנשים.
ובתוכה דברים רבים, קסומים שאיש לא יראה
והקופסא לעולם לא תפתח רחוקה תהיה מהעולם.

וקופסא כזו כבר אף אחד לא יראה
ססגונית וייחודית,  ועולם ומלואו היה בה,
עכשיו כולה של החוף, שישמור ויגן עליה,
הוא יהיה לה העולם, ואת השאר לא תראה עוד לעולם.