זו לא הצעקה לאהבה, זו הציפיה הבלתי אפשרית לאכזבה.
הידיים שלי שמפסלות מהכל את הצורה הכי נוראית שלו וככה מגישות
את זה לעיניי.
זו תקווה לאכזבה.
זו בנייה מודעת של תהליך שבסופו יביא לאכזבה. זו ציפיה
לתולעת.
ויש תולעים, ב"ה, יש תולעים מלוא גופי.

זו היתה טעות
לעבור לגור בעיר של שלווה וחיטוט
במקום לגור בעיר של ניכור ומהירות
כשחיים מהר הזמן עובר
ורשמים מעטים מאד בנשמה מותיר
כי אין זמן להרגיש, והרגש הוא סינטטי,
סינטטי כמו מדע בדיוני ומוזיקה אלקטרונית,
נעים, אבל סינטטי.