אני יושבת בחושך, יושבת לבד.
ננטשתי על ידכם, עכשו אני בדד.
אני יושבת עם נר, שבוער בחלון.
רוקנתם אותי בבת אחת, כמו בלון.

ואתם תצחקו, כי לכם יש חברים.
ואתם לא תבכו, לא! כי אתם חזקים.
אך אני שסבלתי, אני השונה,
הולכת לבד, סובלת שעה שעה.

אני יושבת וחושבת איך העזתם לומר,
"יותר טוב לנו כשאת אינך!"
"שמחנו איתך בעבר ועכשו לא"
"אהבנו אותך בעבר ועכשו כבר לא"
"הדברים הרעים התחילו בגללך!"

אז אני שותקת, אז אני בוכה.
אז אני מדמיינת עננים ששטים ביחד!
אז אני קולטת את גודל הפחד!
פתאום מתחוור לי שנשארתי לבד!
פתאום הבנתי שאני בדד!

אני תת אדם; מרוטש, מחולק, מרופט.
אני תת אדם; בגללכם! לכו קיבינימאט!

אני צל של עצמי!
אני פאקינג קאספר!
אני תת אנושי...