ליאור קלרו / אחרי שקיעה |
אתה הולך כמו לא קיים, כאילו נשכח מושג הזמן
מוניות שחורות דוהרות בלי אבחנה
ילדים יחפים מבקשים עוד נדבה
הראש נפתח, הרחוב לא נגמר
כמה פחות שאתה מנסה, ככה יותר אתה נסגר
אין כמו הפנסים הגדולים שמסתירים את העולם
אין כמו העיניים הנעצמות כאילו אתה לא קיים
אין כמו האושר המהול בפחד ותמיהה
אין כמו לברוח מהכל בבואנוס של אחרי שקיעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|