שדות ירוקים,
עצים עתיקים, שעומדים ביניהם,
ובאמצע
דרך עפר,
שלא ברור סופה
לא ברור לאן היא מובילה.
שיר החיים, נשמע ברקע,
רוח אוהבת מלטפת את פניך.

הדרך יפה עד מאד - אמר הנער,
והלך לשחק נגד חבריו משחקים של מלחמה.
הדרך קשה עד מאד - אמר העלם,
והצטרף אל רעיו בנשרי הברזל.
הדרך ארוכה עד מאד - אמר הגבר,
המפקד על צעירים מבתוך מבצר של אבן.
ישב הזקן לנוח לצד הדרך,
התפעל מן היופי וההדר,
הקשיב לשיר החיים ההומה סביבו,
הרגיש את רוח האלוהים המלטפת את פניו,
ובכה.
הוא בכה על טיפשים כמוהו,
כי היה הוא כנער, וגם כעלם, ואף כגבר,
אך רק אחרי כל כך הרבה טעויות, שב לנוח לצד הדרך.
כמה עוד יפלו,
על דרך עפר זו?