ארבעתם חזרו מאבט"ש קצרצר בחטמ"ר: הנהגוס, מור, מוטי ואייסי.
חפצה נפשו של אייסי בקריאת פרק נוסף במלכוד 22 בעת האזנה
למוזיקה אליה היה מורגל להאזין. באותו הזמן מוטי מצא קלטת
צהובה והתכוון להשמיעה במערכת הסטריאו של הרכב. הקלטת כללה
מוזיקה מזרחית, סגנון שאייסי הורגל להמנע מלהאזין לו.
על אף שאייסי קבע לעצמו לשמור על ראש פתוח ובכך להיטיב וליהנות
מתחומים חדשים ושונים, בין היתר מוזיקה, ידע שהפעם אין זו
ההזדמנות לבחון אם ביכולתו אכן ליהנות ממוזיקה שכזו, או לכל
הפחות לסבול אותה למענם. הוא ביקש שעוצמת הווליום של מערכת
הרכב תונמך, וכבקשתו הווליום הונמך, אך לא מספיק. כשחזר על
בקשתו, נענה בסירוב. טענתו של מור, שהיה מש"ק דת, היתה שהכלל
רוצים לשמוע את הקלטת, ודעת הרוב היא זו שתקבע ותהיה הסמכות
להשארת הווליום ברמה המבוקשת על ידי הרוב.
אייסי הינו אדם שנפגע רבות במהלך חייו, וככזה לא היה מעז לפגוע
במכוון בזולתו. אייסי רק ביקש שאחרים יתחשבו בו על אף דרכיו
המשונות, כגון האזנה לדיסקמן ברכב שבו מושמעת קלטת.
מור התעקש כי זו דרישה מוזרה וזו הפעם הראשונה שהוא נתקל
בסוגיה כזו. אייסי תהה אם רבנים יודעי הלכה עשויים היו למצוא
פתרון לבעיה קלה ומודרנית זו, או שמא תפיסתם מוגבלת מכדי לכלול
משוואה עם שני נתונים שמשמיעים מוזיקה ברכב.
אייסי, מיושב בספסל האחורי, בסמוך לאחד הרמקולים של הרכב, הציע
שאם יסגרו את החלונות ובכך יצמצמו את ההפרעות החיצוניות לרכב,
יוכלו גם להנמיך את המוזיקה לרמה המתקבלת על דעת כולם.
מש"ק הדת ספק אם עודנו מעכל את הסוגיה שלא למד עליה בישיבה, לא
היה מעונין להתעדכן בהגיון שבהצעה החדשה. נראה היה לו שההגיון
הוא שעל אייסי לקבל את המצב. סבלנותו של אייסי איבדה את
תושייתה ופינתה מקומה לזעם ולעמידה על מקומו של הצדק.

רק יומיים לפני כן, כשנחתו בחטמ"ר והיה צורך להחליף את השומר
הנוכחי על-מנת שהוא וחבריו יוכלו לשוב לבתיהם, מוטי ומור
הצעירים העזו להכריז שאינם מתכוונים לעלות לשמירה של 2-6 ולא
השתכנעו מדברי הפז"מניק שבקבוצה. אייסי הבין כי הוא מתעסק עם
סוציומטים אגוצנטרים, ג'ובניקים גאים ששכחו את קולה הפושר של
האימרה התנ"כית 'ואהבת לרעך כמוך', או שפשוט קל היה להם להחזיק
באמונה באימרה זו כל עוד הם נוטים שלא לכלול אנשים ומקרים
מסוימים כ'רעים' שיש לבזבז עליהם אהבה. אייסי הפסיד בהגרלה,
כפי שידע שיקרה כשהסכים להשתתף בהגרלה הזוועתית וחסרת בושתם.
בעודו עומד מול צעירים חסרי כבוד למבוגרים מהם, אייסי ש"היה
יכול להיות אבא שלהם" תהה אם להזכיר להם מצוות 'כבד את אביך
ואימך'.
אייסי היה מתפשר דגול. אמנם אחרי שנתיים בצבא הג'ובניקי, היה
לו לזרא לרצות את השאר על חשבון נוחיותו שלו. כשעלה לשמירה מצא
בעמדה דברי דת ותושב"ע, שהנאמר בהם הוא שעל אנשים לדעת לוותר
זה לזה. כשמאס בזעם שווא על רעיו מהבסיס, החליט להפנים ולתת
ביטוי שימושי לפנינת החכמה המאובקת ומעופשת הזו, למרות שנראה
כאילו השימוש בה הוא חד צדדי בלבד.

הפעם לא ויתר. 'אם הם לא מוכנים להבין כי מעשיהם, או חוסר
מעשיהם, מפריעים לי', אמר לעצמו אייסי היודע כי הוא לא היה
מתנהג כמותם, 'אני אגרום להם להבין על-ידי כך שאני אהיה
המפריע' - ככתוב בתנ"ח (תקנות נחמדות לחילונים) "מה ששנוא
עליך, תעשה למעצבנך על מנת שיבין כמה זה מרגיז". וכן, אייסי
בעל החיבה הרבה לאירוניה, שם בדיסקמן אוסף ישן ושמע OFFSPRING.
לאט לאט החל שר את מילות שיריהם בעוצמה הולכת ומתגברת. תחילה
שר לעצמו, כדי להפיג את ההפרעה החיצונית (המזרחית) ובהמשך כדי
שידעו עיקרון מה הוא. בקולי קולות הוא שר:
"DOG EAT DOG EVERYDAY, ON OUR FELLOW MAN WE PREY"
'שיר הג'ובניקים', השתעשע עם עצמו. ולבסוף, בזכות שצרח אייסי,
מש"ק הדת הבין שאין להלחם, אלא עליו לקבל את הדין, וכן השכיל
להנמיך את הווליום לרמה סבירה.