[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








האישה הצעירה לפתה בידה ספר והביטה בחשש ימינה ושמאלה. למזלה,
היה זה ספר די גדול, אחד מהכרכים השטוחים של אטלס כרטא, והוא
הצליח לכסות את מערומיה, אם כי בדוחק רב. קראו לה סוזן, לאישה,
והיא בדיוק סיימה להתגשם כמה שניות קודם לכן בלב ספרייה
ציבורית בניו יורק. זו היתה ספרייה גדולה ונאה ולאחר שהתעשתה
מעט וקלטה שהיא נמצאת לאחר שעות הפעילות, הניחה את הספר על אחד
השולחנות. רק עכשיו לאור הירח החלבי שנכנס מהחלון והזדרח התמרח
בעצלות על גופה, מבהיק את קימוריו, נבלע בין צלליו -  שמה לב
שהוא אטלס בכלל.

לסוזן לא היה צל של מושג מדוע נשלפה מהמיטה ב-23:45 בעיצומו של
משגל עם בחור מסוים, קראו לו ג'ו, כמעט היתה בטוחה שזה שמו,
ומה בדיוק העביר אותה לספרייה הזאת. התמונה האחרונה שנרשמה
בזיכרונה היתה של ראשו העגול באפלולית הספה הנפתחת בסלון, הוא
פער את פיו לעיגול והיא שמה לב לשיניים העגולות שלו, כל כולו
היה עגול כולל אשמורות עיניו העצומות, כיפת הזין שלו, ושק
כדוריו העגלגלים שגרמו לה שעשוע רב כשנחבטו בפתחה כפקק שעם
הלוך ושוב בקצב נעיצותיו. היא שמעה אותו גונח, חשה את משב
נשימתו החורכת באוזנה, ומיד אחרי כן לזוועתה את לשונו הדביקה
מעגלים מעגלים מעוררת בה הצטמררות בעל כורחה. גררר לחות באוזן.
גם כשחפפו לה את הראש במספרה תיעבה את הסילונים הדקיקים שחדרו
לאוזניה מכל הכיוונים. ואז זה קרה. גופה נרעד מעצמו, הסתמרר
ללא שליטה, הסתחרר כסביבון ו..הופ... השיל אותו מעליה. ולא רק
אותו מסתבר. כעת התחוור לה שעל הדרך השילה גם כמה קליפות
מציאות. מה עושים עכשיו חזר סימן השאלה הירקרק להבהב ביתר שאת.
מה עושים. איך חוזרים. לאן חוזרים? בכלל חוזרים?

- - תיכף טורקת לך בפרצוף אני, מלמלה חד שן לאף אחד בעת שרכנה
על הקדרה המפוחמת, מתרכזת לרגע בבבואת האישה הצעירה המשתקפת שם
עירומה כשסימן שאלה זרחני מהבהב מעל ראשה, בפרצוף אטרוק לך
אטרוק - מיד כשבדלת תדפוק!  ו-הופ הרימה את התרווד לטעום את
המרק החום עז הטעם, שאכן היה מתובל במעט זיעה והפרשות עזים
לבנות, (העזים!) זאת היתה המאה השלוש עשרה ועוד לא ידעו להגדיר
שם הפרעות קשב וריכוז, אם כי הגילויים שלהם אולי לא היו בולטים
כל כך כי מי כבר ידע לכתוב או לקרוא? אף אחד בקירוב. אף אחד
בקירוב, אם כבר מדברים עליו, ניגש לבקתה ביער. עשן לבן יצא
מהאגזוז בגג העגלגל, מה שאומר שכנראה השמן נשרף, הוא רחרח את
האוויר שני רחרוחים ליתר ביטחון למרות שכבר היה משוכנע בכך
מהראשון, והתעטש במקום לדפוק על הדלת. חד שן פתחה אותה לרווחה
ומיד טרקה לו אותה בפרצוף טרקה לו - -


גם לאף אחד יכול להיות פרצוף שמורכב כמובן מאף אחד מלא הבעה,
והוא אכן הרגיש זאת היטב בקצה, למרות שנרתע מעט אחורה. מה מעט,
הוא עשה גלגול מלא לאחור לפני שהזדקר שוב למעלה, והביט בגניבה
לימין ולשמאל לוודא שאיש לא ראה זאת. כי כידוע אם איש לא ראה
זאת, זה לא קרה. כמו עם הגזע ההוא שנכרת ביער, כשבדיוק איש לא
שמע. ולך תוכיח אחרי כן שבאמת היה רעש גדול. אבל לצערו, איש
היה פנוי מאד באותו זמן, הוא התנדנד לקצב מחשבותיו המעגליות
בערסל שמתח בין שני העצים הסמוכים לבקתה, ופשוט גיחך לעומתו
תמים כעכביש, כשהוא רוקק סיבים לעוסים של קנה סוכר אותם מיצה
עד תום מבעד לזקנו, מדפדף מולו בהתרסה בפנקס הקטן עם הנוצה.
רשמתי את זה אמר לו איש, הלך עליך.

מנין יש לך פנקס בכלל בהה בו אף אחד מוקסם בעליל, כזכור הוא
ידע לקרוא ולכן נמשך מאד באופן תת הכרתי למוצרי נייר שהקדימו
את זמנם, הלא זאת המאה ה- 13 סיכמנו?, מוטב תתרכז בנוצה, נפנף
בה איש בקשיחות, ובכלל בתור המלצה, לאחר מה שקרה כאן הבוקר,
אמר בהטעמה, אני מציע שתתרכז ב ע נ י י נ י ך, אה, איך זה? שלא
לומר, אל תדחוף את אפך... הוא החל לצחקק ולהרעיד גם יחד עד אשר
הוכרע ונפל מהערסל מסתבך בשולי גלימתו הצהובה, טופח על כרסו
בקולניות וגועה - אפך.. הו הו .. אפך...שככה יהיה לי וטב.. אף
אחד הביט זעוף מאד בגבו המתמעט שהזכיר לו לרגע אניה המפליגה
למרחקים, והסתובב חזרה לבקתה העגולה מפלס דרכו בין ערפילי
הצפירה הרמה שאיש הותיר. לא יתכן, משך בקצה חוטמו מהורהר, לא
יתכן שהיא תטרוק לי בפרצוף, ככה בפרצוף תטרוק לי היא.

האישה הנקראת סוזן שלחה ידה שוב אל האטלס, כמו ממנו יבוא עזרה.
היה זה אטלס גוף האדם. הוא נפתח באקראי בעמוד מאה שלוש עשרה
והציג בפניה תיכף ומיד באמצעות רשת חיצים מלאי ביטחון את
מסלולו של האוויר הנשאף מהאף דרך קנה הנשימה לריאות, מעשיר את
הדם השרוי שם בחמצן -  ונפלט לו החוצה ירוד וחסר תועלת.
האוויר. מעל התרשים היתה מסגרת קטנה ובה תמונת איש גבוה שזוף
ומזוקן שעסק בנשימה פעילה. סוזן בהתה לרגע בכרסו השמנמנה של
האיש שניבטה אליה בשובבות מבעד לגלימתו הצהובה, כמעט יכולה
היתה לראות אותה עולה ויורדת בקצב נשימות הסרעפת, הוא היה סיני
כנראה ותרגל נשימת סרעפת. הו! גלימה! הרהרה בהשתוקקות, משלבת
את ידיה על שדיה מתוך תקווה לא מודעת להתחמם. גם אני הייתי
נהנית כל כך לו היתה לי גלימה! גלימה. או לפחות... נרעדה בפרץ
חולשה פתאומי, לפחות לו... לו היתה לי אש! התייפחה סוזן והליטה
את פניה בכפות ידיה (פטמותיה זקורות) - מה אעשה?! קר לי כל כך.
היא נזכרה באימייל הצורב ששלח לה הבחור השני באותו בוקר, לא
הבערך ג'ו, אלא את זה שאת שמו ידעה היטב:

את סקס מעולה אבל לא אכפת לך ממני
את לא רוצה לנשק אותי, לא מסתכלת עלי כשאנחנו במיטה, ולא
מעוניינת לקבל ממני כלום באופן כללי.
את לא מסכימה שאוהב אותך ולא רוצה לשים אלי לב, את אפילו לא
רוצה לדעת שאני נמצא
ובטח שלא תשני שום שיגרה בשבילי.
בקיצור, תודה ולכי לך לכל הרוחות.


זה לא באמת נכון, חשבה לעצמה ביאוש, תוהה בנוגע לפסקה האחרונה
והאם יש קשר בין איחול לבבי זה למקום הימצאה? לבסוף הסיטה
מחשבה מסיחה זו לצד האטלס והתרכזה בעיקר. אם כבר לחזור לאנשהו,
היא תחזור לבחור השני דווקא. כן. ותוכיח לו שטעה. היא רצתה מאד
לנשק אותו ובתוך כך לתת לאיש באישון שלה להביט עין בעין באישה
שבאישון שלו. לתת להם לרקוד יחד ולהחליף מקומות. לתת לו להרגיש
את אשר עם לבה. ולא לחזור יותר לבחור שפחות או יותר קראו לו
ג'ו. היתה זו מחשבה מהסוג המרגיע, המנחם. הכמעט מחמם אפילו.
סוזן רפתה לאיטה, ניגבה את עיניה, גם פטמותיה נרגעו, לקחה
נשימה עמוקה והעלתה את פניו של הבחור השני בעיני רוחה. אך
אויה.
התמונה לא הצטללה לה. במקום זאת מצאה עצמה יוצאת משתעלת מתוך
סיר כלשהו, באיזו בקתה עגולה, נוטפת נוזל חם ועכור, מנערת
באקראי לטאה קטנה שהסתבכה בקצוות שיערה הרטוב.
שכה אחיה, גיחכה לעומתה מופתעת מעט אישה בעלת שן אחת שהסתכלה
בה בריכוז ומיד התעשתה והושיטה לה יד. הו הו הו, נהמה בשמחה
כרעם מתגלגל ביום חמסין. איזו מתנה התגלגלה לי כאן איזו מתנה.
אסור! נעצה בה עין מצמיתה, שאף אחד שם בחוץ, ידע.

















loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם לא תאמינו
מה שמעתי כרגע.
בוש ניצח!







קחו את זה,
דמוקרטים
מחורבנים, חבורת
שמאלנים יפי נפש
ששכחו מה זה
להיות יהודים,
צריך לתת לכם
טילים
עלא-כיף-כיפאק.




דר. ג'קיל


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/2/09 5:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ציפור עט

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה