היום אתה מתחתן, ממש עכשיו אתה מחזיק בזרועותיך את כלתך
הטרייה. אני לא יודעת מה יותר עצוב לי, העובדה שבגדת בה חודש
לפני החתונה, העובדה ששיקרת לי מהרגע שפגשתי אותך, העובדה שאני
מתגעגעת אליך או זה שאני יודעת שכנראה לעולם לא נתראה שוב.
האמת, לא הייתה לי בעיה פיזית להתאהב בך. הבעיה הייתה המציאות,
כי בעולם המציאותי הזה לא יכולתי לתת לעצמי להתאהב בערבי מאורס
בן שלושים, שכל מה שמעניין אותו זה מתי בפעם הבאה נשכב. וטוב
שכך.
כבר עבר שבוע מאז שהתחלתי להתעלם מהצלצולים וההודעות שלך. רק
היום הרגשתי געגוע... לעיניים הכאילו תמימות שלך, להבעות פנים
המיוחדות שלך ואפילו למבטא שלך.
מעניין אם חשבת עליי היום אפילו רק לרגע, כי אני יודעת כשאתה
עסוק, אתה תמיד חושב רק על עצמך. אבל אין מה לעשות, איתך זה
הכל או כלום ואתה לעולם לא תדע, שהסתפרתי, שמצאתי עבודה,
שהתחלתי במסע לאהבה עצמית ועכשיו אני מעריכה את עצמי קצת
יותר. לעולם לא תדע ששלושת השבועות האלה איתך היו מדהימים ושאז
אפילו קצת אהבתי אותך...
אתה זוכר, בפגישה השנייה שלנו? שאמרתי לך שנראה לי שאני מרגישה
משהו, אבל אני לא בטוחה. שאלת אותי מה יקרה אם אני באמת ארגיש
משהו ואהיה בטוחה בזה. עניתי לך שאברח כמו ארנבת מעיט ושלא
תראה אותי שוב. אתה עשית הבעת פנים של לא מאמין. והנה מה
שציפיתי קרה. זה היה ממש ברור לי כשהתחלתי להרגיש שאני לא
יכולה לעשות כלום חוץ מלחשוב עליך, לדמיין אותך קרוב אליי.
מחבק אותי. מנשק אותי. ואני מאמינה שיקח לי עוד קצת זמן עד
שתעלם ממחשבותי לתמיד.
אבל כמו שצחקנו בפעם הראשונה ששכבנו. אמרנו, זה סיפור לספר
לנכדים. אם אני אחיה עד אז אני בטוחה שאני אזכור אותך ובטוח
שרק לטובה, כי כבר עכשיו, שעבר רק שבוע מאותו יום שגיליתי שהכל
היה שקר, שרימית אותי רק בשביל לשכב איתי שוב ושוב ושסיפרת
לחבר שלך עליי, חשבתם שאני הזונה שלכם, שאסכים לצאת איתו,
אולי גם לשכב איתו. הרי מה זה עוד בחור לאוסף שלי אחרי כל כך
הרבה ניסיון?
אני עדיין מתגעגעת אליך וחושבת עליך.
אולי בגלל שהיום אתה מתחתן.
דרך אגב, מזל טוב!