זה הכל בגללך, שום דבר לא הולך לאיבוד. כן, זאת הקנאה שממלאת
אותי ואת הנפש מלכלכת.

יש לפעמים רגעים שבהם אני צלול אך זה נמשך ימים ושוב חוזר
לאותו המצב.

אני לא מבין איפה אני נמצא, תמיד מזכירים לי אבל אני מנסה
לברוח מן המציאות, אנשים אחרים אינם אשמים במה שקורה לי.

יש ימים שאני אומר לעצמי שכל החברויות, האהבות הקרובות,
האנשים... הכל לא קיים באמת, הכל נכשל במבחן המציאות, הכל
מתרסק בידיים ומתמוסס כמו חול הים שטעמו מזכיר לי אותך. אני
זוכר את פניך ברגע שצרחת עלי ואמרת לי שאינך אוהבת אותי יותר,
אני לא אשכח את היום שבו זרקת אותי.

אך למרות שהכל בגללך זוהי אינה אשמתך, זו אשמתי. זה ברור
שהייתי חולה אך לא הסכמתי שתעזרי לי. תמיד ידעתי שרק את יכולה
לשקם אותי, רק בזכותך הרגשתי שכל האושר שבעולם כמעט תלוי בך.
אני מחכה ליום שבו אהיה משוחרר כמו פרפר שהתפתח מגולם. אני
רוצה להוציא את הריקנות הזאת מתוכי, להפטר ממנה, ולהחליף אותה
במשהו חי ורענן. אני צריך רגש, אני צריך אנשים, אני צריך אהבה,
אני צריך לחיות את החיים שחשבתי שיהיו לנו. את בטח עכשיו איתו
ולא איתי. אני מצטער על הרגעים שבו שלחתי את היד לכיוונך.

רק רציתי להגיד סליחה על הרגעים הרעים שהיו לנו אך היו גם רגעי
אושר בכל הסיפור הזה.

את זוכרת את היום שבו ישבנו בפארק והיה פרפר אשר נחת על שערך
הגולש. כן, אותו פרפר נכלא כמונו, בבקשה ממך תשחררי את שנינו
או לפחות את הפרפר שלא עשה לך שום דבר רע.

יש לי בקשה אחרונה, את יכולה לתת לי לפחות חיוך אחד שאני אזכור
לנצח ומי יודע אולי עוד נהיה ביחד לנצח...