יש לי מפזר חום כנגד הקור
דיסקמן שהגנבתי כנגד השעמום הטורף שפיות
אני עושה ביד כדי להעביר את הזמן
ושולח SMS לאנשים שאינם משיבים
את החום הפנימי רק את מעניקה לי
הקול הרך והמרטיט שאותי מקסים ומרקיד, הוא רק קולך
את הגעגועים למגעך המלטף שום דבר לא יעלים
התשובה היחידה שאני באמת צריך, היא אצלך
שעה שכולם ישנים, מבטי נישא לכוכבים
הם לעד מאירים, לעולם אינם מאכזבים
יש מן הנחמה, שלא משנה מה
אם נסתכל מעלה, נזכה לראות נקודות אור
זוהרות במארג בלתי סופי של חופש בצבע שחור
חלל ריק שאנחנו מוקפים בו ומוגנים ממנו
בזכות עולמנו הקטן שמרשה רק לאנרגיות מסוימות
לבקר בו תדירות ולהביא עימן את הבשורות
אלה שאינן מפורשות, שכן פרשנויות אינן דורשות
אלא את תשומת ותכולת ליבנו
שעה שמחשבות מבולגנות
רבות ואחת את השניה מגנות
אני מתקשה ליהנות כשבידי אין פתרונות
לקושיות חוזרות ונשנות
באשר לפלאנטות יפות ורחוקות
אשר אור פוגע בהן, ואלינו אותו הן מפנות
הוא מגיע לעתים אף אחרי שהן נמחקות
ועניין זה הוא שגורם לי לתהות
שעה שאת, יותר מכולם, ישנה
אני תוהה האם בעצם משהו השתנה
אם בזכותך,
אהבה, הרגשתי רעה או טובה
האם בכוונתך לחזור, לשוב ולזהור
או שמא מזמן כבית
ואת זכורה רק כשאריות של אור
אשליות שחשוב לנפץ יותר מלנצור.
