לילה עכשיו, אבל השמש זורחת,
אני כמעט ישנה, אבל כל-כך ערנית.
הקור חודר מבעד לחלון הפתוח
אבל זה לא משנה, כי אתה פה איתי.

השעון מתקתק והזמן לא עוצר
ועכשיו אני יודעת שזה לא יגמר,
עם כל יום שעובר, זה רק מתחזק בי
ואולי בעצם אני חיה באגדה
ויש לי אותך, תמיד לידי,
העולם השתנה? או שזאת רק אני?
למרות שקשה לי לראות, אני כבר לא נופלת
אני פותחת עיניים ומוצאת את עצמי מרחפת.

אז איך הגעתי לפה ולאן ממשיכים?
פתאום נעלמו לי כל הכיוונים.
יש רק דרך אחת ואין בי שום התלבטות
האגדה שלי הפכה למציאות.

אני הולכת על חוט דק, נאחזת בך,
ואיך זה שמצאתי כל מה שרציתי והייתי צריכה?
אתה באת וחיברת בי את כל הקצוות,

ומישהו אמר לי פעם שמשאלות מתגשמות...