אני סבורה שלפחות אחד מכם מכיר את התופעה הבאה:
חבורה של בני נוער משובצי עגילי מתכת בשלל איברים, ג'ל, צבעי
שיער ושאר הצהרות שיוך חברתיות מובהקות, יושבים בסתלבט ויורדים
על בקבוק וודקה. בואו נאמר וודקה אננס, במקרה שלנו. ובאמצע
שזרמי האלכוהול כבר בדרכם למוח ולחלקי המוח שמקבלים תמריץ בזמן
ההשתכרות עצמה, כמו למשל החלק שאחראי על היצר המיני, או במילים
אחרות החלק  הלא ממש ריאליסטי של האישיות שלך, או במקרה של
חבריך החלק העיקרי; והחלק המושפל, או במקרה שלך החלק האחראי על
ניסיונות ההתאבדות שלך, ובזמן ההשתכרות גורם לך להתיישב על
הרצפה, או אם להיות יותר ספציפיים- על האדמה ולבכות. באמצע כל
זה אורות כחלחלים מציפים את המקום בו אתה וחבריך מבזבזים את
זמנכם, או ביתר דיוק- הגן הציבורי והבניינים סביבו. תוך שניות
אחדות אתה מבין ש-לא, זה לא יום העצמאות... ואתה מגלה את
איכויותיו של רפלקס ה"ברח, חזירים במדים בפעולה" שלך ואתה
אפילו קצת שמח שרכשת אותו עם הזמן. אולי אלו לא היו שעות
מבוזבזות לגמרי... בכל מקרה, אתה מוצא את עצמך במקום מסתור
אפלולי ובמקרה שלנו- מאחורי כמה פחי זבל. במבט מאומץ אתה מנסה
לראות מה החזירים הכחלחלים עושים עם התיק שלך ובקבוק הוודקה
התורן, אבל האורות מתחילים לקפוץ לך מול העיניים החצי-כבויות,
מזכירים לך קצת את מרילין מונרו (?!) לא, לא בעצם הם נראים
משהו כמו דוד-בן- גוריון (?!) או שבעצם יותר כמו זיגמונד
פרויד?... טוב, לא משנה, אתה מתאפס לאחר שאתה מוצא את עצמך
מעלה בעיני רוחך את דמותה של המורה לתנ"ך בחופשה באיים
הקנריים...

אז אתה מגלה שאתה עומד בשלולית מיצי קיבתך וחזרזירון כחלחל
פחוס אף עומד מולך ומחזיק בידו מכשיר קשר שחור ומסיבי. פתאום
מתעופפת לה באלגנטיות חתיכה מארוחת הצהרים שלך ובסיפורנו-
חתיכת עוף לעוסה עם אורז בצד הישר מתוך וושטך ועד מגפו המצוחצח
של החזרזיר שמתחיל להתעצבן, לחרחר בקולי קולות ולהאדים בעוד
הוריד בצד המצח המחוטט שלו עומד להתפוצץ כל רגע. אתה מנסה
לדמיין שהוא מתפוצץ איך כל הדם שלו משפריץ לכל עבר, זורם על
פרצופו דרך לועו, שנפתח ונסגר ללא הרף, שם מתערבב ברוק שלא
נבלע, חלקו מותז לך על הפנים וחלקו זורם במורד סנטרו, משם
לחולצתו המכופתרת ולבסוף מטפטף הדם המעורבב בטיפות רוק  על
מגפו המבריק ועל מכשיר הקשר שנמצא בכף ידו ובעצם מהווה את
היתרון שלו עלייך - לו יש אפשרות להזעיק תגבורת, לך לא. מבטיכם
מתקבעים אחד בתוך השני ולא מתנתקים, של האחד מהולים בפחד ושל
השני בתחושת אלוהות. לפתע אתה חש במפרקי אגרופו בתוך הטחול שלך
וטבעת הנישואין שלו מתקרבת לעין השמאלית שלך במהירות... גופך
פוגע ברצפה בחבטה, מה שלא עוצר את הצחוק המתגלגל שלך. אתה
מתגלגל אתו. מתכווץ לגוש רוטט מדמם מתבוסס בקיא שלך. אתה מסתכל
למעלה. מהזווית הזאת הוא מזכיר לך סרטים דוקומנטריים שראית
בערוץ שמונה ביום השואה. מביט שנית. הפעם הוא נראה כמו אבא
שלך, ועכשיו כמו ישו, וכמו אלוהים, פתאום זה נשמע הגיוני, זה
מסביר למה אלוהים כזה מניאק - הוא שוטר במשרה חלקית, וכנראה
אלוהים לא שמע שאסור לערבב ביזנס עם פלז'ר. בכל אופן, נראה
שהאורות הכחולים נעים לכיוונך. לא, לא, זה אתה שניגרר לכיוונם,
משאיר אחריך שובל של קיא.

אתה מוצא את עצמך בתוך הניידת, בוהה בבדל סיגריה שמיטלטל מצד
לצד על רצפת הרכב. "אני בדרך לדיר החזירים" אתה אומר לעצמך.
הגעתם לתחנת המשטרה. אחרי בירוקרטיה קצרה וכמה שאלות שאתה
מצליח להגיב עליהן רק ב " לאלוהים אין זקן, אני ראיתי...",
שוטר עם תליון של מגן דוד שמנצנץ לו מבין שיערות החזה המוצגות
לראווה, שואל אותך  "מאמי, יש'ך בעיה עם הומואים?" כנראה חינכו
אותך יותר מידי טוב בבית, אתה מהנהן בראשך ל"לא" . חיוך חושף
שיניים, שהריקבון החל לעלות בהן לא מכבר, נמתח על פרצופו השוטר
. החבטה של ריצפת תא המעצר כנגד ישבנך הבהירה לך על מה הוא
מדבר. סביבך קוקסינלים, עברייני מין, מסוממים ומוכרי גלידות.
אתה מוצא לעצמך פינה ומתמקם בישיבה של אנשים אנוסים ומוכים.
החלטת להירגע, רק תחשוב על משהו אחר ואתה כבר יוצא מפה, תנסה
ליהנות ממה שנשאר מתאי המוח שלך. נזכר בנקבות האהובות עליך
מנסות לפתות אותך... דרך מסך מחשב, בתמונות קפואות, עם מבט
מעורר רחמים, באתרי פורנו.  ריח מוזר מחזיר אותך למציאות, ממש
בצמוד אליך, יותר מידי צמוד אליך, יושב בחור חשוד ביותר. הוא
מריח כמו וודקה, סיגריות, זיעה ואיזה בושם זול שעולה 10 שקלים
בשוק בטירה. לאט, לאט הריח נהיה יותר ויותר מוכר... הוא מסתכל
עליך במבט מוזר ביותר משהו בין אבא שלך לחברה שלך לשעבר, ואז
הוא מתחיל אתך במשפט כזה "בואנ'ה, השוטרים פה דומים
לאלוהים..." אתה מסתכל עליו ועושה קולות של שטיח. אתה יושב
בצמוד לראי, מסתבר. אתה מחליט לנסות להירדם, כמובן לא לפני
שקוקסינל אחד מתחכך בך ומציע לך את שירותיו המיניים. אתה
מסרב,פשוט אין לך כסף עליך...

נרדמת, אך כעבור לא יותר משתי דקות סטירה מצלצלת פוגעת בלחי
השמאלית שלך ומעירה אותך. מולך ניצבת אמא שלך, או שזו
הפסיכולוגית שלך? או אולי שרלין הלוהטת מ"ביזאר.קום"? לא. זה
פוגע בך  כמו כל מכה שחטפת היום - זו השטן. באופן בלתי נשלט
אתה חושב לעצמך "וואלה, כוסית השטן הזאת, הייתי עושה לה טובה",
אבל היא מחזירה לך במבט שאיכשהו אתה מבין היטב שמשמעותו היא
"אל תחשוב על זה אפילו, למרות שאפשר לדבר על איזו עסקת חליפין
הוגנת... איך אמרת שקוראים לך בגלגול הזה?"  אתה שואל את עצמך
איך לא ידעת שהפסיכולוגית שלך היא השטן ואיך לעזאזל נעלמו לה
כל הורידים מהרגליים. אתה שם לב שהיא עדיין מחכה לתשובה. אתה
מסמן לה "לא" עם הראש בהיסטריה.

אתם בגיהנום. נכון שלא חשבת שיהיה פה סניף של מקדונלד'ס?...
היא מושכת אותך ביד עד שאתם מגיעים לזקן שיכור שיושב על ספסל
בגן ציבורי וטוען שהוא סבא של סבא שלך או משהו כזה... הוא סוטר
לך על הלחי הימנית. אתה לא מבין מה קורה, מניח את כף ידך על
הלחי ושואל  "אב..אבל למה?!" ובתגובה עונה לך השטן " מה חשבת,
שכל היום יביאו לך פה פיתות עם חומוס ודייסת בננות?" אתה מסתכל
עליה במבט של מסטיק שכרגע דרכו על האמאמא שלו והיא מנקה לך עם
האצבע שלה את הדם, שהחל לנזול מזווית פיך, מכניסה אותה לפה
שלה, מוצצת ומגלגלת אותה על לשונה בהבעה של טועמי יין  "יותר
מידי ניקוטין" היא אומרת ויורקת. היא תופסת אותך ביד וממשיכה
לסחוב אותך אחריה. פתאום היא נותנת בך מבט של זונה גרמניה
ומתנפלת עליך. פעם ראשונה בחיים שלך שאתה לא נהנה מזה. ואז אתה
רואה את צ'ה  והיטלר משחקים שש-בש ונזכר שאתה בגיהנום... אתם
מסיימים (וממש לא גומרים לצערך) את ענייניכם וממשיכים ללכת.
אתה מתחיל להבין ש... איך לומר את זה... החיים שלך, או מה שלא
נשאר מהם- בזבל, או במקרה שלנו בגופרית.

פתאום איזו נורית בחלק האחורי של המוח שלך נדלקת, אתה מרים בדל
סיגריה מהרצפה, מדליק אותו, ושואף מלוא הריאות...כלום. אפילו
לא הסיפוק בלעשות לעצמך דווקא. מוצא בקבוק וודקה ישן מרים את
תחתיתו לכיוון השמיים הבוערים ומחכה עד שתיזל לה הטיפה האחרונה
לתוך  הפה שלך, היא צונחת ישר על הלשון שלך... כלום. אפילו לא
העובדה שכולם מסתכלים עליך. לא מרגיש את הטעם. ניפצת את הבקבוק
ואתה אוחז בידך שבר זכוכית חד, מחזיק אותו כנגד הורידים
שבזרועך, מפעיל לחץ בהיסוס ובסוף מחליק את תער הזכוכית עד
שנפער חתך שמגלה את הבשר ואת העצמות שלך וגם את פנים ורידיך,
אבל הם חלולים. אתה מבין שזה נכון. אתה באמת בגיהנום ואין מי
שיחזיר אותך הביתה הפעם.
נכון שאתה שונא כשזה קורה?