והיה כי תבוא בשוך ימי הסער,
מרחם מדבר, ברוח רושפת, תפרוץ.
היא, אל צל כנפיה תאספך,
בסאן כיסופיה כים אליך תהרום.
ובא האור ראשון, וזרח עליך,
כשבר טל ישאג עליך ברצדו.
בין, נוכח הנהרה כמוה לא ידעת
כי סגר עליך לילה בחושכו.
אז בשבט תוכחה יכה בך הבכי,
מבשרך ישיל את שריון הקשקשים.
יען את רמיית ימיך ערירי עשית,
עד הלום, עצב גלית בדרכים.
בחיק דממת, אהבת אותך תצניע
עד היה ליהב אמיצים לבך.
ולא תחשוך ממך חלבה, דבש מחמדיה,
תהיה לך לאם ואתה לבנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.