יום אחד,
בערך בחמש אחר הצהריים,
העולם כולו השחיר.
השמיים עדיין היו כחולים,
השמש עדיין זרחה,
אבל כל מה שהיה על האדמה נצבע שחור.
האדמה נהייתה שחורה, הבתים נהיו שחורים, הרחובות והכבישים נהיו
שחורים, אפילו המכוניות נהיו שחורות.
בפשטות כל דבר שלא היתה מעליו הגנה הפך שחור.
זה לא היה שחור כמו של בגדים, שיש בהיר יותר ובהיר פחות. זה
היה שחור שחור. אפילו צל לא ראו עליו.
אנשים היו בפאניקה, לא יצאו מהבתים או מהמכוניות.
השחור הזה גרם להרבה מאוד תאונות בכל העולם. כל כך הרבה תאונות
שעשירית מאוכלוסיית העולם נהרגה כתוצאה מהן.
האנושות היתה מרותקת לבתים למשך חודש, עד שמנהיג חכם העלה
רעיון:
בואו נצבע הכל מחדש!
וכך היה:
אנשים שהיו קרובים לחנויות עם צבע לקחו אותו והתחילו לשפוך
ברחובות ולצבוע עם מברשות.
כל מי שהיה יכול תפס צבע והתחיל לצבוע. פתאום ראו עצים בעלי
גזע כחול ועלים ורודים.
הצבעים שבהם השתמשו בצביעה נגמרו כולם, והיצרנים אמרו שייקחו
שנים עד שיוכלו לייצר עוד.
אנשים עבדו בשיתוף פעולה בלי קשר לדת או גזע ולאט לאט העולם
נצבע שוב, ובסוף הצבעים חזרו.
אבל יום אחד, ירדו גשמים כל כך חזקים ושטפו את כל הצבע...
הרעיון לסיפור נחת עליי בזמן שנסעתי עם אמא באוטו בחזרה מיום
עבודה במשרד שלה (ב-21.8 אם מתעקשים). זה נפל עליי תוך בהייה
בחצאית השחורה שהיתה עליי, באור והחושך עליה ואחר כך בכביש.
צורת הכתיבה והעלילה באו לי בהשראת הסיפור "Babycake" של ניל
גיימן http://ljconstantine.com/babycakes/page1.htm |