|
מילים: ראם בן-שמחון אותו אני גם אוהב לכנות מר טמבורין,
וגם סתם אוהב.
אומרת לא וצוחקת
צלצול של קול כמו משחק
עליז כמו קצף של גלים
ניצחה אותי מבלי להבין
מבלי לראות
עתה בדמיוני היא אסירת עולם
ודאי כבלה אותי אליה
ודאי במשי
כי צועדת היא אני אחריה
בלא יכולת להסס
לא עשתה זאת בצחוקה
גם לא במגע גופה
גם לא במבטה
ילדה יפה טועה תוהה
כבשה אותי ברוך הווייתה
בעצמי איני מבין את הקסם
שבעדנתה
רק יודע את ההרגשה
שהיא להתעורר לידה
השמש צפה מעל הנמשים שעל אפה
נשיקה על לחי יבשה
תמצית של יופי |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.