"הוא כבר היה צריך להיות כאן" אמרה לילי והביטה בשעונה בקוצר
רוח.
"תירגעי. הוא בטח הלום יין, בירה, וודקה..." הציע ג`יימס.
"וויסקי, טקילה..." המשיך סיריוס בחיוך.
"בסדר, בסדר! הבנתי את הרעיון. יש לו הנגאובר והוא בטח עוד לא
התעורר!" רטנה לילי והשתיקה את השניים.
"אז בואו פשוט נלך," הציעה קייטלין, "אין לנו את כל היום,
אנחנו צריכים לחזור מוקדם כי מחר נוסעים בחזרה..."
"הבטחנו לו שנלך אתו" מחתה אמילי.
"נכון, אבל זה מאוד לא אחראי מצדו לאחר ככה!" התעצבנה לילי.
"מישהו אמר שהוא חייב להיות אחראי? זה ששם המשפחה שלו הוא
גריפינדור לא בהכרח אומר שהוא כמו גודריק..." אמר ג`יימס. לילי
לא אמרה דבר.
שתיקה נפלה בין כולם למשך כמה דקות, עד שסיריוס קם על רגליו.
"בואו נתקדם. אם באמת כל כך חשוב לו לבוא אתנו, הוא ימצא
אותנו" אמר סיריוס בתקיפות. ג`יימס הנהן בהסכמה וקם אף הוא.
"אני חושבת שצריך לחכות לו!" מחתה אמילי, אבל מכיוון שהייתה
בעמדת מיעוט, היא נעמדה לבסוף על רגליה ויצאה עם כולם החוצה.
מהשביל המפותל המגיע אל בית האירוח הגיע איש מוכר בריצה.
"לא חשבתם לצאת בלעדיי, הא?" שאל ג`ון גריפינדור, מתנשם.
"לא, מה פתאום!" אמרה לילי בתוכחה, "הרי יש לנו את כל החיים
לחכות לך עד שתואיל בטובך להגיע!"
"לילי, אולי תירגעי?" אמר ג`יימס. שתיקה נפלה וכולם ידעו שהוא
עשה טעות גדולה. עיניה של לילי נראו כאילו אש יוצאת מהן.
"אל תגיד לי להרגע, פוטר!" היא אמרה בחצי צעקה.
"או-או..." מלמל סיריוס וחטף מכה קטנה על הראש מקייטלין,
"אאוץ'! למה?"
"אל תוסיף שמן למדורה" היא ענתה לו.
ג`ון גריפינדור הביט סביבו מבולבל. עיניו זזו במהירות מלילי
לג`יימס וחוזר חלילה.
"בבקשה, תירגעו. בואו פשוט... נלך לדרכנו ולא... לא נבזבז זמן
יקר על ויכוחים לגמרי מיותרים" הוא הציע, מביט על לילי בחשש.
"ואני חשבתי שגריפינדורים אמורים להיות אמיצים" מלמלה אמילי.
פיטר הנהן בהסכמה ואז עיניהם התרחבו בבת אחת.
"את חושבת על מה שאני חושב?" שאל פיטר. אמילי הנהנה.
"הוא עובד עלינו" היא קבעה. פיטר הביט עליו בחשש.
"מה עושים?" הוא שאל את אמילי לבסוף. אמילי סימנה לו שיחכה שם
והלכה לכיוונו של רמוס.
"רמוס" היא לחשה.
"כן, אני יודע. הוא שיקר לנו."
"צריך להזהיר את האחרים, אנחנו לא יכולים לדעת מי זה..." אמרה
אמילי בחרדה.
רמוס הנהן והלך לעברו של סיריוס ולחש לו משהו באוזן. לא היה
נראה שהוא ממש האמין למה שרמוס אמר לו כרגע, אבל הוא העביר את
המסר הלאה לג`יימס.
"טוב, אני רואה שנרגעו הרוחות... אז בואו פשוט נמשיך. אני חייב
להגיע לאגם ומהר, למצוא את המפלצת!" אמר ג`ון גריפינדור בלחץ.
"למה אתה כל כך צריך להגיע למפלצת, גריפינדור?" חקר ג`יימס.
ג`ון החוויר מעט.
"ובכן... אסור לי לומר - -"
"אבל אתה תספר לנו בכל מקרה, כי קייטלין היא זו שזוכרת איך
מגיעים לאגם, ואני בטוח שעד שלא תגיד לה למה את צריך את
המפלצת, היא לא תוביל אותך לשם" אמר סיריוס בתקיפות.
"טוב... אז... בוודאי אתם יודעים על וולדמורט," הוא אמר, גורם
ללילי לרעוד מעט, "ודמבלדור חושש שהוא ינסה לאסוף לצבאותיו כמה
שיותר יצורים בעלי כוח, והמפלצת בעלת פוטנציאל רציני בעניין.
צריך לשכנע אותה להיות בצד שלנו, או פשוט להטיל כישוף שיכלא
אותה באגם עד שוולדמורט יחוסל."
"נראה לי שהוא למד את התכניות של דמבלדור טוב מדי..." לחש פיטר
לקריסטין.
"אתה בטוח במאה אחוז שזה לא הוא?" היא תהתה. לראשונה, נראה
פיטר נחוש ובטוח בדעתו.
"כן. הוא פשוט לא אותו בן אדם שפגשנו אתמול בפאב, אני אומר לך.
יש לי ממש הרגשה כזאת. הוא מדבר אחרת, הולך אחרת..." אמר
פיטר.
"אבל הוא נראה בדיוק כמוהו!" אמרה קריסטין.
"לא שמעת אף פעם על שיקוי פולימיצי, קריסטין?" שאל פיטר בכעס.
הם הרי למדו את זה השנה מתישהו. פרופסור גרין המשוגע לימד אותם
את כל השיקויים הכי מסובכים ומסוכנים ברגע של טירוף.
"אני לא חושבת שהקשבתי בשיעור הזה... מה, זה הופך אותך למישהו
אחר או מה?" התעניינה קריסטין.
"משהו כזה, רק שבשביל להכין את השיקוי, צריך משהו מגופו של
האדם אליו אתה רוצה להפוך. רוב האנשים שמכינים אותו עושים זאת
למטרות לא טובות, ולכן גם לא מטריד אותם להרוג את האדם, זה
יותר קל" הסביר רמוס, שעמד מאחוריהם והקשיב לשיחתם.
קריסטין עיכלה את המידע.
"בסדר, אז אתה מנסה להגיד שהוא הרג את ג'ון גריפינדור האמיתי?"
היא שאלה.
"לא בטוח, אבל זה הגיוני" אמר פיטר.
"לדעתי זה אוכל מוות שמנצל אותנו כדי להגיע למפלצת..." הציע
רמוס את דעתו. קריסטין ופיטר הנהנו בהסכמה.
"סיריוס העביר לאחרים את המסר?" שאלה קריסטין. רמוס הנהן.
"רוב הסיכויים שקייטלין לא תוביל אותו לאגם אלא תמשוך זמן עד
שתעבור השפעת השיקוי..." אמר פיטר. הם הביטו בקייטלין וסיריוס
מדברים עם המתחזה, וזה נראה לחוץ יותר מתמיד. יותר ממה שאדם
הנושא את השם גריפינדור אמור להיות.
"טוב, אני לא חושב שיש לנו סיבה לחשוד בו יותר, אבל אני ממש
חייב לאכול..." אמר סיריוס, וג`יימס קרץ לו קריצה קטנה.
"עוד אפילו לא יצאנו לדרך!!!" קרא ג`ון גריפינדור המתחזה
בפאניקה.
"נכון, אז אפשר לאכול ארוחת בוקר כאן בפונדק..." אמרה קייטלין
בשמחה.
"אולי נצא ונאכל בדרך..." האיץ גריפינדור.
"אתה ממש לחוץ, הא? תירגע קצת. נביא אותך למפלצת בכל מקרה"
אמרה קייטלין. להערכתו של רמוס, השפעת השיקוי הייתה אמורה
להתחיל להעלם ממש עכשיו.
כמובן, רמוס שוב צדק. בלהט הוויכוח, המתחזה לא שם לב שהזמן
עבר, ולפתע תפס בבטנו והחל מתפתל מכאבים על האדמה. קייטלין,
סיריוס וג`יימס התרחקו ממנו מעט והיו מוכנים לשלוף את
שרביטיהם, למרות שאסור להם לבצע קסמים מחוץ לבית הספר.
זה היה אדם צעיר למדי, בעל מראה נאה. שיערו היה זהוב וארוך,
ועיניו כחולות ומהפנטות. הוא נעמד והביט סביבו.
"מי אתה ומה עשית לג`ון גריפינדור?" שאלה לילי בקול מצווה.
"הייתי צריך לדעת שתעלו עליי, חבורה של נערים מתוחכמים" אמר
האיש ברשעות, ולפתע הלחץ נעלם מקולו. "שמי הוא סיימון, וכל מה
שאתם צריכים לדעת עליי זה שאם לא תובילו אותי למפלצת, לא תוכלו
ללכת לחפש את ג`ון גריפינדור לעולם."
"אנחנו שמונה, אתה אחד. באמת נראה לך שתצליח להפחיד אותנו?
איפה ג`ון גריפינדור?" שאל ג`יימס בכעס.
"ג`ון גריפינדור כבר לא קיים, נער."
שתיקה נפלה לפתע.
"הרגת אותו?!" הזדעקה אמילי, "למה?!"
סיימון צחק צחוק מרושע.
"מה את חושבת, טיפשונת, שהייתי משאיר אותו בחיים כדי שיוכל
להתעורר ולמצוא אותי, ולהציל אתכן?" הוא אמר בזלזול. אמילי
הביטה בו בכעס ופניה האדימו.
"מה שלא לקחת בחשבון זה שנעלה על התרמית שלך עוד כאן, לפני
שיצאנו בכלל" אמר סיריוס ברוגע.
"אני מודה שהצלחתם להפתיע אותי" אמר סיימון, ועל פניו עוד מרוח
החיוך המרושע והערמומי.
"אז... מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" שאלה קריסטין בחצי שעמום.
"טוב, אני צריך למצוא את המפלצת מלוך נס... ואת," הוא הצביע על
קייטלין, "תעזרי לי למצוא אותה!"
"לעולם לא!" קראה קייטלין.
"מה אמרת?" התעצבן סיימון.
"לעולם לא!" היא אמרה שנית.
"ילדה טיפשה, את לא יודעת למה את מכניסה את עצמך. התנגדות לא
תועיל לך. בניגוד אליכם, לי מותר לעשות קסמים בלי להסתבך,
וקללת אימפריוס היא עניין של מה בכך לאוכל מוות מנוסה" לגלג
סיימון.
"כבר ניסינו את כוחנו בלהתנער מאימפריוס, זה לא יעזור לך" אמרה
לילי בביטחון.
סיימון שתק לשנייה. הוא נראה עצבני מאוד, וניסה כנראה להשתלט
על עצמו ולא לעשות מעשה שטות במקום שבו רוב הסיכויים שמישהו
ישמע אם יהיו צעקות.
"אתם מתחילים להגזים, ילדים. תקחו אותי לאגם, עכשיו" הוא אמר
בקול שקט וכביכול רגוע.
"או ש...?" תהה סיריוס.
"או ש... ובכן, או שאשתמש באמצעים לא כל כך נעימים" הוא אמר
ושלף את שרביטו.
בדיוק כשכל זה קרה, יצאה בעלת בית האירוח החוצה לשמע הוויכוח
והדיבורים. סיימון מיהר להכניס את השרביט בחזרה לכיסו.
"מה קורה כאן?" שאלה האישה. סיימון חייך.
"כלום, גבירתי. רק שאלתי את הנערים החביבים האלו איך מגיעים
לאגם לוך נס, זה הכול. ובכן, תודה לכם, מוטב שאזוז עכשיו" ענה
סיימון והחל להתרחק מבית האירוח כשהוא יודע שהוא נכנס לצרות.
הלורד וולדמורט לא יהיה מרוצה כלל כשישמע שלא הצליח במשימתו.
"מעניין אם דמבלדור יודע על כל זה..." מלמלה אמילי.
"אני מניחה שזה ייוודע לו במוקדם או במאוחר" אמרה לילי.
"בואו נקווה שמוקדם," אמר ג`יימס, "כדאי שנכנס פנימה ונתפוס את
האוטובוס הבא בחזרה ללונדון."
כולם הנהנו בהסכמה ונכנסו בחזרה לחדריהם לארגן את התיקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.