ליאור מגיד / בערך לבד |
במקום שהוא בערך מדבר
עם הרים ירוקים
נישאים בגאווה
וצופים על החול הצחיח
אין פה הרבה מה לעשות
מלבד לבהות, להתפעל
הבדלי המעמדות, הטבע
השמש נחבאת מאחורי ההר
שהיא הכי אוהבת
הוא תמיד מחכה לה
היא תמיד חוזרת
עומד לבד במקום זר ורחוק
ואף אחד לא באמת מתייחס לקיומך
וזה גורם לך לחשוב
"למה לעזאזל הגעתי עד לפה?"
והדבר האחרון שאתה רוצה
הוא לעזוב.
השמש נחבאת מאחורי ההר
שהיא הכי אוהבת
הוא תמיד מחכה לה
היא תמיד חוזרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|