אני יושב על החלון
וכותב.
כותב
בעט כחול, על ניר לבן.
בחוץ אני שומע
אנשים הולכים,
תנועת מכוניות
וצעקות של אנשים
שמחים
המברכים אחד את השני
בברכת שלום.
ואני יושב וכותב
בעט כחול, על ניר לבן.
ופתאום
היה קול פיצוץ נורא.
ואז לרגע קצר אחד הכל היה
שקט.
פתאום לרגע אחד שמעתי
את הציפורים מצייצות,
ואת עלי העצים נעים ברוח הקלילה.
ואז חזרו הרעשים.
אלא האנשים לא הלכו
הם רצו.
רצו לעזור למי שיכלו.
והמכוניות לא היו מכוניות רגילות,
היו אלה אמבולנסים וניידות.
והצעקות אינן היו צעקות שמחה,
אלה היו צעקות כאב
וכעס.
ואני יושב על החלון וכותב.
כותב
בעט כחול, על ניר אדום.
וכותב. |
