מוות.
הוא מת.
ואם שנייה לפני הוא היה מספיק לחצות?
ואם הוא היה מגיע קצת אחרי הפיצוץ?
אם רק לא הייתי משאירה אותה שם לבד...
אם הנהג הזה לא היה שיכור...
ואם היא לא היתה מקשיבה לרופאים?
ואם הרכבת לא היתה עוברת...

אם...

יש המון תהיות בחיים.
זו התהייה הכי גדולה. של החיים... ושל המוות שאחרי.
כמה שאסור להתעמק בה.
כמו כל דבר שכבר קרה ואין שום דרך חזור.
אם נחשוב ונתחרט על מה שקרה... זה יבטל את מה שקורה.
זה עצוב וכואב.
אבל חייבים להמשיך.
רק לראות כמה גדולים החיים.
כמה יקרים.
כמה חשובים וכמה בעלי ערך.
ואני מזכירה, נצלו כל זמן שיש.
אי אפשר לדעת מתי תקנה...
את הכרטיס... לכיון הזה.


הסוף.
אין דרך חזור.
נשאר רק זיכרון, לזכור.
רכבת לכיוון אחד.
רכבת שלקחה אחד.