בזריחת הכוכב אותך לי נתת
וגופך לי פלאי, כטוהר סחלב
ומשי שפתיך כארץ מובטחת
לחזות ולתור בה בדבש וחלב.
ושמך לחישה - זאת תדע רק תנשמת
בכלולות ליל בהיר, באוושת יקינטון
וקורי מסתורין טווית בי חרש
ונקרבת כגל הנושק לשרטון.
כן, כתרי רקפות כבר קמלו ונבלו
בסבך זרועותיך חלפה עוד עונה
ואתה כבר עזבת, בשפל הסער
לנדור אמונים לצל הלבנה.
סתיו ירקד בעלי הכותרת
נופי עמקיי יזעקו אגלי טל
וראשך כבר חילל משכבה של אחרת
עת ברקים רעמו ביקום מעורטל.
ועודי מתדפקת על דלתות פיך
השערים ננעלו - ואתה כה חסר!
הלילך והתור יקראו שירת ערש
על אור יום - ואני בבתלות אווסר.
התדע את אנקת הצוקים אל הפלג?
התשמע את קינת הינשוף אל הקור?
זהו קולי הנישא, כמו הרוח,
אל לילות אהבה ארוכים - התזכור?
"נוקטורן: 1. תמונה המתארת מראות-לילה.
2. מנגינה לירית, שקטה-חולמת, בלא מילים... " |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.