לורן טל / הכל |
שלא לברוח,
אין לי את הקול
שישמור על הכל
ואין לי את השכל למצוא דרכים
שיקשרו קשרים.
אז רק לפעמים
שנראה שכולם הולכים
ואין אף- אחד מול העיניים,
בזהירות אני מרימה ידיים
ורק לא לפגוע
ולא לפצוע
ולא לשכוח שזה זמני
ולדעת שאיכשהו זה יסתדר גם בשבילי.
ולקוות
ולרצות
לחבק אותם,
להציל אותם
יחד איתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|