וכבר אין לי כוח
שלא לברוח,
אין לי את הקול
שישמור על הכל
ואין לי את השכל למצוא דרכים
שיקשרו קשרים.
אז רק לפעמים
שנראה שכולם הולכים
ואין אף- אחד מול העיניים,
בזהירות אני מרימה ידיים
ורק לא לפגוע
ולא לפצוע
ולא לשכוח שזה זמני
ולדעת שאיכשהו זה יסתדר גם בשבילי.
ולקוות
ולרצות
לחבק אותם,
להציל אותם
יחד איתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.