אם היה שדה של צמחי לבנדר גובל בשדה של ורדים, היה קו הגבול
בינהם בעל ניחוח דומה במיקצת לזה שהתפזר כעת בדירתה של רינת,
בעוד היא וחברתה רחל ריססו והתיזו על עצמן מיני בשמים (וכל זאת
לאחר מקלחת חפופה ומסובנת). לא שהתארגנות מעין זו היא עניין
יוצא דופן בשיגרת חייהן, אך הפעם היא קדמה למה שאמור היה להיות
מפגש משמח במיוחד (לא, לא חתונה, והכותרת בודאי מרמזת על כך).
אם ישנו דבר אשר משמח, או לכל הפחות מרגש את הצמד הזה הוא
ההתכוננות לפגישה, והפעם הייתה הציפייה כפולה ומכופלת (כפולה
משום שהפעם ישנם שני גברים באופק ומכופלת משום שהן יחד כדי
לחלוק בהם). לכן מצב רוחן היה מרומם, כאשר המלתחה המקומית
נחשפה ונמדדה (הדירה וכמובן גם הביגוד שייכים היו לרינת).
"מה את אומרת על זה?" שאלה בעלת הבית, כשהיא מצמידה לגופה את
המכנס השחור והחולצה האדמדמה האהובים עליה במיוחד. פניה של רחל
חשפו חוסר שביעות רצון: "הבגדים האלו כל כך יומיומיים אצלך,
תחדשי קצת. חוץ מזה, משהו ורוד לבן יהלום את שיער הזהב, שזכית
בו, הרבה יותר. ללכת עם משהו קטלני על הגוף, כשאת למעשה
בלונדינית עם פנים מתקתקות זה לצאת קרחים מכאן ומכאן ואנחנו...
אנחנו צעירות ויפות מדי בשביל להקריח".
רינת צחקה, מה שהקל עליה לסגת מהבחירה, אף על פי שידעה, כי
חברתה פשוט מעוניינת בלבוש שחור ואכזרי בעצמה (זאת כתוספת
למראה השחרחר גם כך) וחושבת (ובצדק) כי אם שתיהן תלבשנה שחור,
זה יראה פשוט... חושך.
בינתיים בקצה השני של העיר (כפי שנכתב באיזה שיר), ערכו דניאל
וכפיר הכנות אחרונות לקראת היציאה. במקרה הזה היו הריחות, איך
לומר, בניחוחות הדומים למשקאות חריפים רבי עוצמה, שאמורים
להגיע בשלב מאוחר בהרבה של הערב.
בעוד שתרסיסי האפטרשייב והדאורדורנט מחטאים את דירתו של דניאל
מחרקים וחידקים, פרץ ויכוח סוער בין שני החברים, שנסוב סביב
השאלה: מי יהיה הנהג? (הבנות דנות בלבוש והבנים במכוניות, בא
לכם לקרוא לי בשמות?). הזמן הלך והתקצר, עד שלקח על עצמו כפיר
את המשימה המסובכת (וזו שגם מגבילה אותו לשתייה מוגזמת למחצה
בלבד). אך אבויי! הרכב הבוגדני לא מניע ועל אופניו של דניאל לא
רצוי להגיע (חרוז מקרי בהחלט).
האגו הגברי הולך ומבעבע בעורקיו של דניאל עד שמכניע אותו: "תן
לי לנסות" הוא אומר בכעס גלוי, ותוך שניות אחדות משמיע המנוע
העלוב נהמה שלא הייתה מביישת את אחד ההארלי דייוידסונים של
מלאכי הגיהנום. לתרועות המנוע הצטרפה השאגה: "אין דבר העומד
בפני מגע הקסם של דניאל!" שנענתה על-ידי כפיר כמעט מיד: "אין
מה לדבר, זכית בכיסא הנהג ביושר".
בכל השמחה הזו ותחת אורם של פנסי הרחוב, לא שמו את ליבם השניים
לאורות הרכב, שדלקו באור עמום (זה בטח הפייוז).
"את חושבת שהם כבר בדרך?" התלוננה רחל, שאכן התלבשה בסופו של
דבר כאילו היא יוצאת ללוויה של אוזי אוסבורן. "אני לא הייתי
נלחצת - את יודעת - הגברים בסרטים תמיד מתלוננים שאנחנו מעכבות
אותם, אבל במציאות לוקח להם הרבה יותר זמן להתגנדר", אמרה
רינת, שסדרה את המפגש הכפול הזה ואכן הייתה לבושה בצבעים של
ורוד ולבן.
"ממתי אוספים דייט מהבית, מה אנחנו כבר ברטרו לסיקסטיז? הרי
עוד לא סיימנו את זה של האייטיז" התמרמר כפיר, בעוד חברו מנסה
למצוא את דרכו בעיר ועונה: "זה הרבה יותר נחמד ככה, אני מייד
מוצא את הסימטה הנידחת הזו וחוץ מזה הרטרו לאייטיז נגמר מזמן"
השיב דניאל בתקיפות בעודו לוקח פניה חדה שהובילה את ריכבם
היישר אל צמד הבנות הממתינות ברחוב החשוך.
אלומת האור הדהוייה הספיקה לדניאל לזהות את רינת - תכשיט נוצץ
שכמותה. טעון ציפייה, החנה הנהג בעל ידי הקסם את ריכבו לצידה.
אך להפתעתו במקום מבטים בוחנים ומפתים, התקבלו מעלמת החמודות
צרחות איימה מבעיתות... "הדייט של כפיר נראה נורא" חשב לעצמו
דניאל, כשהסתכל על גופתה של רחל מעוכה תחת הגלגלים.
ומוסר ההשכל ברור כשמש ידידיי: כשאתם מעוניינים ללבוש משהו -
השאירו את חבריכם מחוץ לעינין. |
