|
כמה את חולמת
העניים ריקות
כמו אויר שאני נושם
אני זוכר בוקר ישנת אצלי
חיפשתי אותך ואת עצמי
אני רוצה להיות שייך
והמיטה רחבה, את בפינה רחוקה
היא לא נשארת פה
איבדה עניין
מתרחבים לה הכנפיים
היא רוצה עוד
בצהריים במרפסת
היית לבנה
לא הסתרת מילים
ושמעתי שיר
את רוצה לנסוע בלעדיי
ילד יושב מולך
הוא לוקח משקה
וסופר עד שלוש
בערב הגשם שוטף
גם את הכאב
את עוצמת עיניים, מחייכת
הלבן הזה עושה לך טוב |
|
|
הפחד הכי גדול
הוא ללכת בלילה
בסמטה חשוכה ואז
מישהו יבוא
מאחורה ו...
טוב, אולי אני
רואה יותר מדי
סרטים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.