ישבתי לי עם אבוללה בערב אביבי נפלא בביתו הקטן והחמים.
אבוללה החזיק ביד אחת קומקום חשמלי כספיתי וביד השנייה ניגן עם
הסמפלר שלו רעשים שונים ומשונים. הוא אמר "איתי, אני לא יודע
מה להגיד לך, ישבתי וחשבתי לי, ונויז זה מה שאני רוצה לעשות,
זאת המוסיקה שאני אוהב". חייכתי אליו ואמרתי "אני מבין אותך,
נויז זה דבר נפלא, זה הדבר החדש היום, אתה עוד תגיע רחוק ויהיו
לך המון מעריצות שייקנו את הדיסקים שלך ושל גאופ. אתה יודע איך
זה עם בחורות בנות 15, איך שהם שמעו שהוולצ'רז התפרקו הם ישר
רוצות משהו חדש, ומי מתאים יותר להנהיג את הנוער מאשר אתה,
אה?"
אבוללה חייך את החיוך המפורסם שלו, חיוך חם, חכם ואוהב של שועל
ערבות שיודע בדיוק מה הוא רוצה.
ביקשתי ממנו שיביא לי כוס מים מהמטבח ותפסתי בידי זוג
מספריים.
אבוללה חזר כעבור דקה או שתיים מהמטבח עם כוס המים הצלולים.
"אתה יודע מה?" אמרתי, "אתה החבר הכי טוב שיש לי בעולם ואני
אוהב אותך!" הוא עוד פעם חייך ואמר "whole lotta love right
back at ya!" וחזר לנגן משהו שנשמע כמו מסור חשמלי.
בשקט, בלי שישים לב, התגנבתי מאחוריו וגזרתי את אוזנו הימנית.
מדמם וצורח הוא צרח עליי "מה, השתגעת?! הרסת לי את החיים! איך
עכשיו אני אשמע מוסיקה?" לא אמרתי מילה. חייכתי אליו חיוך
מטריד כשהחזקתי חפץ מתכתי קהה ולא מוגדר ביד.
תפסתי את המתכת ודחפתי לו אותה בעוצמה רבה בפרצוף. "איך הסאונד
הזה נשמע לך?" שאלתי, "אולי תכניס את הסאונד הזה לאלבום החדש
שלך? אתה והצלילים המחרידים שלך , שנשמעים כמו נחילי חרקים
גוססים או מפעלי ייצור מתכת, מתאים הסאונד של מתכת מרסקת פנים?
אתה יודע מה? בוא נעשה דיסק אקוסטי, שים לב!"
לקחתי אלת בייסבול שהייתה מונחת על המיטה והתחלתי לחבוט בו.
קודם בברכיים, אחר כך באשכים, אחר כך בבטן ולבסוף בפנים. "אתה
מבין?" אמרתי, "יש לנו כאן ארבעה סאונדים שונים. זה גדול! נויז
אקוסטי."
אבוללה שכב על הרצפה, משתנק מכאבים, מדמם קשה מכל איבריו
המרוסקים והשבורים ואני המשכתי לחבוט בו עם חפצים שונים
ומשונים כדי לשמוע איך זה נשמע.
סיימתי את המלאכה בעזרת מגהץ חשמלי שהטחתי בשיניו.
הוא שכב גוסס על הרצפה,אמר "electronic music means war to
us!" ומת.
לגמתי את כוס המים ויצאתי החוצה לעשן.