גיל רוזנטל / מדברים במכתבים |
התכתבנו כל כך הרבה,
שכבר נמאס לי לראות מילים.
אני רוצה לשמוע את הקול שלך,
אני רוצה להרגיש את הצלילים.
כל כך הרבה הולך לאיבוד,
כשמורידים לעולם את הקול.
זה כמו להעביר את הים,
למקום שאין בו חול.
התכתבנו כל כך הרבה,
שכבר נמאס לי לראות מילים.
זה כמו ריקוד שבא והולך,
שתי דמויות כהות בין הצללים.
אבל יש בזה משהו קסום,
יש בזה משהו מרגש.
קל יותר ככה להמשיך לרקוד,
קל יותר לא להתנגש.
התכתבנו כל כך הרבה,
שכבר נמאס לי לראות מילים.
אבל מתי כבר יגיע המכתב הבא?!
הציפייה מוציאה אותי מהכלים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|